הצופן שפוצח

לא רבות הן העדויות על אשר עוללה ידם הרשעה של הנאצים בצפון אפריקה. מתכתובת נדירה מזמן השואה שנחשפה לראשונה בספר החדש “פטיש החזק” (הכולל את תולדות חייו של הגאון רבי מצליח מאזוז זצ”ל), מצטיירים תיאורים אותנטיים מכלי ראשון מאשר עבר על יהודי תוניסיה בימי הזעם. התכתובת התנהלה בין הגאון רבי מצליח מאזוז זצ”ל שהתגורר באותם ימים קשים בתונס לבין רבו המובהק הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ”ל שהתגורר בג'רבא. הרב ותלמידו שהיו קשורים אחד לשני בעבותות אהבה כאב לבנו, הצליחו להעביר אותות חיים בימי המלחמה רק דרך חלופת המכתבים הזו, שלעתים נכתבה בשפת צופן קשה לפיצוח.

המסמכים יקרי המציאות, שהיו ספונים וטמונים עד היום בגנזי בניו של רבי מצליח, נחשפו עתה לאחר כשבעים שנה בספר החדש, ושופכים אור מכלי ראשון על המאורעות הקשים שעברו יהודי תוניסיה וג'רבא בימות השואה, ומקפלים בתוכם סקירה מקיפה, עדות חיה ומצבת זכרון להפצצות, לרעב, לתחושות הקשות, וכמובן ליד ההשגחה העליונה. לרבים מאירועי התקופה ההיא נמצאים סימוכין במכתבים אלו (עד לפרטים הקטנים!).

בספר, ניתן לקבל תמונה מקיפה וראשונית על תקופת השואה בתוניסיה. בפרק מיוחד שתופס חלק גדול מהספר, נחשפת לראשונה בפני הקוראים התכתובת הנדירה מזמן השואה, אשר מספרת בדממה את הזוועה הנוראה. שורת עובדות מרתקות וחדשות שלא היו ידועות על שואת תוניסיה, נשתמרו בתיעוד חי בתכתובת הנדירה שהינה בעלת ערך היסטורי רב.

יהודי תוניסיה באותו זמן היו מנותקים לחלוטין מן העולם החיצון, ולא ידעו אפילו מה קורה בעיירות אחרות במדינתם. כל מקלטי הרדיו הוחרמו, ומי שניסה לשמוע חדשות ממקורות חיצוניים, הוצאמיד להורג.

מסופר כי כאשר הגיע המכתב של רבי מצליח אל רבי חויתה בג'רבא, היה זה לבני ג'רבא כעין דיווח טרי מהמתרחש בעיר הבירה, מאחר ואמצעי התקשורת היו לקויים בזמן המלחמה. חיש קל נפוצה השמועה, ונתקבץ הקהל בבית הכנסת לקרות המכתב מלה במלה, כשמלכיהם בראשם רבה של ג'רבא מרן רבי כלפון משה הכהן זצ”ל ורבי חויתה הכהן. במהלך הקריאה, נסתפקו בכוונתו באיזה לשון, נענה רבי כלפון ואמר: “רבי מצליח דייקן בלשונו, ולשונו מורה כך ולא כך”. אחר המלחמה נפגש רבי מצליח עם רבו רבי חויתה, ורבו שאלו לכוונתו, והוא אישר שאכן, כוונתו היתה כפי ששיער רבי כלפון.

מאימת השלטונות, ישנם מכתבים בהם הטמין רבי חויתה את מסריו לתלמידו בשפת צופן מיוחדת. אחד מהביטויים הנסתרים עליהם חזר רבי חויתה בכמה הקשרים, הוא המ”ן. למשל הוא כותב: “ואסור לנו לקנות מזון המ”ן, ובני ישראל מאוכלי המ”ן היו, ונתקיים מקרא שכתוב 'ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המ”ן עינינו'”. כמה שניסו עורכי הספר לייגע את מוחם ולפתור את אשר הצפין הרב בדבריו, לא עלה בידם. גם כששאלו אנשים שחיו באותו זמן, לא ידעו הללו לפתור את התעלומה.

כברירה אחרונה, הביאו העורכים את הדבר הקשה אל בנו של רבי מצליח ראש ישיבת כסא רחמים הגאון רבי מאיר מאזוז שליט”א, שכידוע ניחן בחוש חד מאוד לפצח כתבי יד עלומים, אלא שגם ראש הישיבה התקשה בפתרון הצופן. רק אחרי מספר ימים של חשיבה מאומצת, הבריק ההסבר במוחו. לפתע הוא נזכר שפעם שמע כי לשוק השחור באותם ימים קראו “מארשי – נוואר” (בצרפתית: השוק השחור), וזה ר”ת “מן”, ומעתה הכל מובן: “ואסור לנו לקנות מזון המ”ן [השוק השחור], ובני ישראל מאוכלי המ”ן [השוק השחור] היו, ונתקיים מקרא שכתוב “ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המ”ן [השוק השחור] עינינו”.