העץ שהפך לרועץ

הפלא בנס פורים, לא היה רק ההצלה, אלא גם העובדה שמפלתו של המן נרקחה על ידו בעצמו – 'הפוך על הפוך'.

במו ידיו, סלל המן את המסלול לתבוסתו המוחצת, כשהוא 'אינו שוכח' לדאוג לכל פרט. כל נסיון שנערך מצידו להגדיל את מעמדו ולהצר ליהודים, חזר אליו כבומרנג, וקידם את מפלתו. בדיוק כנאמר “בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל” (תהלים ז, טז).

השתלשלות העניינים במגילת אסתר נראית כמו בסרט מורכב המתוכנן בקפידה כך שהכל יסתדר בסופו של דבר בצורה מושלמת. חלק אחר חלק מרכיב במדויק את הפאזל הענק רב הממדים, עד שנוצרת לה תמונה מופלאה שרק מסובב כל הסיבות יכול ליצור כמותה.

למעשה, הפלא בנס פורים, לא היה רק ההצלה, אלא גם העובדה שמפלתו של המן נרקחה על ידו בעצמו – 'הפוך על הפוך'.

במו ידיו, סלל המן את המסלול לתבוסתו המוחצת, כשהוא 'אינו שוכח' לדאוג לכל פרט. כל נסיון שנערך מצידו להגדיל את מעמדו ולהצר ליהודים, חזר אליו כבומרנג, וקידם את מפלתו. בדיוק כנאמר “בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל” (תהלים ז, טז).

את הקרקע להפלתו הוא מכשיר כבר כששימש כיועצו השביעי של המלך, שם הוא קופץ ומייעץ לאחשורוש להמית את ושתי, מהלך שהביא להמלכת אסתר שתלייתו באה על ידה.

בעקבות כך מקדמו המלך מעל כל השרים, והוא מנצל את מעמדו להתפטר מהיהודים שנואי נפשו על ידי גזירה נוראה המורה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. הוא שוקל באיזה חודש לקבוע את הגזירה, ומחליט כי החודש המתאים הוא חודש אדר, בו חל יום פטירתו של משה רבנו. אלא שהוא לא ידע כי דוקא בכך מרחיק הוא את סיכוייה של גזירתו להתקיים, שהרי מבחינת ישראל זהו חודש חיובי כי בו חל יום לידתו של משה רבנו.

את גזירתו זו, דאג להחתים בטבעת המלך כדי שלא יוכל המלך לשוב בו, אך בסופו של דבר, זה שיחק לרעתו. כאשר התחננו מרדכי ואסתר לפני המלך לבטל את ספרי הגזירה שנשלחו מהמן על היהודים, טען המלך כי אין באפשרותו לבטל את החוקים הקיימים, “כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב”. במקום זאת הוא הציע לעשות 'תיקון לחוק', כביכול היתה טעות סופר במגילות הראשונות, ובמקום השורה בה נחקק כי הגויים ילחמו ביהודים, יהיה רשום שהיהודים רשאים להתגונן מפני שונאיהם.

מכאן המשיך המן למטרתו המרכזית – תליית מרדכי על עץ גבוה. כל כך חפץ היה להאיץ את חיסולו של מרדכי, עד שלא המתין שיעלה השחר וכבר באמצע הלילה הזדרז להכין את העץ. אלא שמעשהו זה הפך לו לרועץ, שכן בזה עורר את חשדו של אחשורוש.

כשקרא לו אחשורוש לבוא מהחצר ובירר אצלו מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, היה המן בטוח כי מתכוון הוא להכין לו הפתעה, ולכן השיב תשובה מפורטת בה ניסה להרבות בכמה שיותר סוגי כיבודים. וכפי שמעידה המגילה “וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ”. הוא גם לא שכח את 'אוהבו' מרדכי, ו'על הדרך' תכנן לנקום בו שהוא יהיה זה שישרתו ויובילו ברחובות שושן – “וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”. אלא שבכך נתן לאחשורוש את הרעיון להטיל עליו לעשות כן למרדכי, והוא נאלץ לבשל את כל ה'מתכון' שהוא עצמו הרכיב.

בהמשך, כשראה המן לחרדתו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך, נפל לפני אסתר והתחנן לה שתצילו, אך בכך דוקא הגביר את זעמו של אחשורוש, שמבחינתו היה זה הקש ששבר את גב הגמל.

גם זכויות הרעיון על הריגתו במיתה משונה, בתליה על עץ גבוה במיוחד, שמורות רק להמן, אשר בעשר אצבעותיו עמל להכין את העץ עליו נתלה לבסוף.