תיקון ליל שבועות

שלשה דברים נחוצים לחייו של אדם, ובלעדיהם קשה לו להתקיים בעולם. והם: א) דירה- בית או אוהל לשכון בו. ב) מאכל ומשתה ג) שינה. כשנתבונן נראה שהשינה היא צריכה לאדם יותר מכולם, כי בלי דירה יכול אדם ולהיות נע ונד בארץ. כמה עניים במדינות אירופה ואמריקה ל”ע לנים בלילה בתחנות אוטובוסים. ומסופר על דיוגינס, פילוסוף יווני אחד שהיה מסתפק במועט, גר כל ימיו בתוך חבית אחת, וכל רכושו היה כלי חרס אחד לשתות בו מים וקערה להניח בה אוכל ותו לא. פעם ראה נער מלקק בידיו מים מן הנהר, עמד הפילוסוף ושבר את כלי החרס שלו ואמר: נער זה לימדני מידת ההסתפקות. כששמע שמעו אלכסנדרוס מוקדון מלך יוון פנה אליו בבקשה: “מה שאלתך ומה בקשתך ותנתן לך”. ענהו: “בקשתי שתזוז מעט כי אתה מסתיר מפני את אור השמש…”

כמובן פילוסוף זה יוצא דופן הוא, אבל במציאות יכולים להתקיים בלי בית דירה מסודר. מאידך בלי מאכל ומשתה קשה מאוד להתקיים, ובכל זאת יכולים לחיות כמה ימים. כפי שכולנו זוכרים בדור שעבר כמה זקנים וזקנות שעשו בימי השובבי”ם הפסקות של תעניות שלושה ימים אואף ששה ימים רצופים, ממוצאי שבת עד כניסת השבת הבאה, בלא אוכל ולא שתייה. בליל שבת היו לוקחים את המתענה לבית הכנסת לתפלת ערבית של שבת בכבוד רב, “על כפיים ישאונך” ובבואו הביתה עושה קידוש וטועם מעט, וכולם מתנפלים עליו וטועמים מכוסו. רופאים מאומות העולם חקרו לדעת כמה ימים יוכל אדם לשרוד בלי אכילה ושתיה, ועשו מעשה בעצמם, ומצאו כי יכול אדם להתקיים עם שתיה בלבד ללא אכילה עד 70 יום, ובלא שתיה כלל עד כעשרה ימים.

אבל צורך השינה לאדם הוא יותר חיוני מכולם. “האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים- מלקין אותו (לפני שנשבע לשקר) וישן מיד, שאי אפשר לאדם שלא לישון שלשה ימים”. ובספר “לדרוש אלוקים” להרה”ג ר' אברהם חמוי ז”ל (על ענייני שאלת חלום ועוד) הביא סיפור על ארכיליסטי אחד שנתפס למלכות, וכל כמה שניסו להלקותו ולייסרו בשוטים ובעקרבים להודות על פשעיו ופשעי חביריו לא יכלו לו, עצמיו מטילי ברזל וגידיו נחושה, והוא באחד ומי ישיבנו. אמר להם חכם אחד: “תעמידו עליו שומרים שלא יישן שלשה ימים”. הושיבו אותו בצינוק עם שומרים יומם ולילה המתחלפים כל שש שעות, וכשמתחיל להתנמנם מכים אותו בשוטים ומקלות. האיש החזיק מעמד יומיים ומחצה, ביום השלישי אחר הצהרים נשבר לרסיסים ואמר: “אני מוכן לגלות מעשי ומעשי חברי, רק תנוני להינפש ולנמנם מעט…”

כנגד שלשה הדברים החיוניים הנ”ל נתן לנו הקדוש ברוך הוא שלש רגלים בשנה, ובהם אנו לומדים להתגבר על שלשת הטבעים של האדם ולרסן אותם ולהגביל אותם לעבודתו יתברך, כמו שאמר התנא יהודה בן תימא: “הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים”. בכל אחד מהחגים אנו שוברים את כח הרצון והתאוה שלנו באחד משלשת הטבעים הנ”ל. כיצד? בחג הסוכות אדם יוצא מדירתו הקבועב ועושה אותה עראי, ויושב ואוכל ושותה וישן בסוכה של ענפי אילן ועושה אותה לדירת קבע. הרי ששבר את הנטייה לדירה. וזה החזיק את עם ישראל, שגם בנדנודיו הרבים בגלות המרה לא נשברה רוחו ולא נכפפה קומתו הרוחנית, ובכל מקום שהלך וגלה התורה גלתה עמו, והשכינה התלוותה לשניהם גם יחד, כי שבע נדודים הוא העם הזה, מימי אברהם אבינו שנצטווה ” לך לך מארצך” והוא נוסע ונוטה אהלו ממקום למקום, ומימי יצחק אבינו שעושה לו תחנות בא”י, מגרר לבאר שבע ומבאר שבע לחברון. ועל כלם יעקב אבינו הנודד הנצחי, שבאמצע דרכו לחרן נטה ללון כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו… כל הגבורה הזאת אנו לומדים אותה אחת לשנה מהישיבה בסוכה הארעית.

לשבור את הרגלי האכילה לומדים מחג הפסח. המטבח כולו הפך חדש טהור הוא. בל ייראה ובל יימצא אף משהו חמץ. אולם הדבר הקשה ביותר- הוא השינה- לומדים בחג השבועות, חג מתן תורה. היום קצר והמלאכה מרובה. בליל שבועות עלינו להספיק: תפלת ערבית, סעודת החג, לימוד תנ”ך ארבעה ועשרים ספרים “בקפיצת הדרך”, תרי”ג מצוות בקיצור נמרץ ( ע”פ ספר החינוך, כמעט בשיטת הרמב”ם בשינויים קלים), מדרש, עין יעקב ואדרא רבא. תפלה בהנץ החמה עם עשרת הדברות (לפי מנהג ג'רבא עם פיוטים “יום מעמד סיני” ותרגום רס”ג הארוך הנדפס בספר “ארחות חיים”). הולכים הביתה, קידוש בבוקר וסעודה קלה של מזונות, מנוחה לכמה שעות וסעודת חג עיקרית, ושוב לימוד רצוף עד סוף היום: אזהרות כפולות, משלי, רות, תהלים מחולק לחבורות, ואם הספיק הזמן גם תרי”ג מצוות להרמב”ם כפי שסידרן בראש ספרו “היד החזקה” (והוא קיצור מספר המצוות שלו).

ללמדך שכנגד עמל התורה לא ירגיש אדם לא רעב ולא צמא ולא שינה. ועם זה- אסור להגזים. מסופר על הגאון ר' מרדכי אמייס הכהן זצ”ל אב”ד תוניסיה מח”ס שו”ת גדולת מרדכי (נולד תרמ”ו- נלב”ע בחג השבועות תשל”ד) שהיה לומד לפעמים בענין אחד לילות רצופים ללא הפסק, אולם אח”כ נח כמה לילות. כן מסופר על הגאון ר' יחזקאל אברמסקי זצ”ל מחבר “חזון יחזקאל” על התוספתא, שאמר לנכדו שהוא זקוק לפי מצב בריאותו לישון 9 שעות ביממה, אבל כל דקה חוץ מהשינה והאכילה מוקדשת לתורה ותפלה.

לעומת זה, מי שניסו בדורנו להתחקות על מנהגו של הגר”א מווילנא זצ”ל לישון שעתיים ביממה, הוזקקו תוך חודש ימים לטיפול רפואי וישנו בביה”ח ימים רבים, כי לא נדרש מאדם להיות כאברהם יצחק ויעקב, אלא להשתדל להגיע לגדלותם, במגע בעלמא לפי כחו. וכבר בזמנו הוכיח הגר”א לאחד מתלמידיו שלא ירבה בסיגופים, וכשהעיר לו שהרב עצמו מסתגף, השיבו ברמז שלמרות הכל לא הוזקק לרופא מימיו….

וידוע שהגר”א זצ”ל לא היה לועס אכילתו מגיל בר מצוה, שלא להינות מן העולם הזה, רק בלוע שני כזיתים לחם שרויים במים בבוקר ובערב (כפי שהעידו בניו בהקדמתם לביאור הגר”א לש”ע א”ח). וניסה בזמנו מהר”ן מברסלב ז”ל בילדותו לעשות כן וחלה בדלקת גרון כל ימיו. ועל זה אמר דוד המלך: “שוא לכם משכימי- קום, מאחרי שבת (למעלה מכחות הגוף שלכם) כן יתן לידידו שנה”- שמה שאתם משיגים בעמל מרובה, משיג ידיד ה' בדעת צלולה ובשכל זך אחרי שעות של שינה כפי מצב בריאותו, ומקבל שכר על שעות השינה שלו לא פחות מהמנדד שינתו מעיניו, כיון שעושה כן לשם שמים (כן פירש הט”ז אה”ע סי' כ”ה סק”א). העיקר שאדם יכוין דעתו תמיד לשם שמים, ואם יימצא אצלו ענין עמוק שמוכרח להקדיש לו שעות כאלה רק בלילה- יקדיש לילות רצופים לתורה ולתעודה, ובתנאי שישגיח על בריאות גופו להשלים מה שדרוש לו ביום, כי שמירת הבריאות מדרכי ה' היא. השי”ת יזכנו למלא את אצונו ולקיים מצוותיו באהבה ובחיבה אכי”ר.