שאלה • סיפור • תשובה | דרשה קצרה לשבת פרשת יתרו

השאלה ידועה מה שונה יתרו מכל הגוים והתשובה גם היא ידועה שהוא שמע ובא, ובאמת עדיין לא מובן כלפי יתרו עצמו מה הוא הבין ששאר אומות העולם וחבריו לא הבינו, מה גרם לו באמת לקום ולעשות מעשה, וכמובן איזה מוסר יש לנו ללמוד ממנו.

יתרו הבין שאין עצה ואין תבונה כנגד ה’, אם ה’ יכול לבקוע ים למען העם שלו, מה לי להמשיך לעבוד אלילים אחרים, הלא כל מי שאני אעבוד לא יתן לי מה שה’ יכול למלאות לי. וכך גם אנחנו, אלף אלפי הצעות קסומות ויפות לא ישתוו לעשות את רצון ה’ שבמילוי רצונו אנחנו מקבלים פי כמה וכמה.

מעשה שהיה הקשור גם לעוד פסוק בפרשתינו יחדד את המסר החשוב הזה, יהודי יקר בשם שמעון נטף שעלה מתוניס לארץ ישראל, בתוניס היה עוסק בצורפות והיה לו בית צורפות גדול מאוד אשר פרנס אותו בכבוד, כאשר עלה לארץ בפעם הראשונה הוא ובני משפחתו גורשו לאירופה על ידי הבריטים, אך בפעם השניה ב”ה הצליח לעלות לארץ ולהשתכן בה.

כמו כל העולים בהתחלה עבד במלאכת כפים קשה מאוד, אך לאחר תקופה הציעו לו לעבור לירושלים בעתיקה, לא היו הרבה שרצו באמת לעבור לירושלים כי המקום היה מסוכן בסמוך לירדנים, אך שמעון נכספה נפשו לירושלים, הוא עבר לגור בה והחליט לחזור למלאכתו הבסיסית שהיתה עוד מחו”ל ולעסוק בצורפות, הוא שכר לו חנות והתחיל לעבוד, וב”ה ההצלחה האירה לו פנים.

אך גם ימים קשים הגיעו, הפרנסה הכללית בירושלים הלכה וקטנה, וכך גם פרנסתו של שמעון, שמעון הוציא מחסכונותיו אך לאט לאט גם הם אזלו. חבר יקר פנה אליו והציע לו לעבור לקנדה שם יש צורך גדול בתחום הצרפות שם הוא יצליח. על אף הקושי וההתלבטויות, שמעון ידע כי הוא צריך לפרנס את משפחתו והחליט לטוס לקנדה הוא רכש כרטיסים לנסיעה והמתין לה, עד בא הנסיעה ישבו הוא וחתנו בחנותו שגם ככה היתה שוממת, והחליטו לשקוד וללמוד תורה בכל עת וזמן פנוי שיש להם.

בוקר אחד בעודם יושבים בחנות נכנס לחנות כומר לבוש שחורים מתושבי ירושלים וביקש משמעון עבודה, שמעון לא התפלא הוא היה רגיל לשרת גם את הגויים הגרים באזור, אך כשראה את ההזמנה של הכומר חשכו עיניו, כל ההזמנה כללה תפאורה שלימה לכנסיה, צלבים מזהב, קישוטי זהב שונים לבית עבודה זרה, הוא לא ידע מה לענות, מצד אחד העסקה שם היתה גדולה מאוד ושווה הון, מצד שני הרי זה לבית עבודה זרה, מצד שלישי הרי אם הוא לא יעשה מישהו אחר יעשה, הוא מתלבט ומפנה את ראשו לחתנו, והחתן בלי להרים את העיניים מהספר קרא בקול רם את הפסוק אלוהי מסכה לא תעשה לך!, שמעון שמע את זה קיבל חיזוק ואמר לכומר כי הוא מסרב, הכומר היה המום, אמר לו שחבל שהוא לא לוקח את העסק אבל עם זאת הבין את הנחרצות ועזב את המקום.

שבוע חולף המעבר לקנדה מתקרב ואז בבוקר אחד נכנס לחנות יהודי אמריקאי מכובד, בשם רובין, הוא שמע על עבודתו האיכותית של שמעון והחליט להזמין ממנו כמה פריטי זהב, שמעום מסתכל בהזמנה והוא הלום רעם, רובין ברשימתו מביא משקל כנגד הזמנת הכומר הוא מבקש כתר לספר תורה, פעמונים, אצבעות, עצי חיים, פמוטים בקיצור מכל טוב מצוות התורה, ההזמנה היתה ענקית בסדר גודל של עבודה ופרנסה כשנה שלימה, שמעון כמובן אישר את העסקה, ולא רק זאת אלא גם נשאר בארץ, הלא פרנסה היתה לו בשפע רק מעסקת רובין. משם ואילך נפתח לו הפתח והפרנסה היתה מצויה לו. 

כנגד העבודה מול הכומר והכנסיה הגיעה הפרנסה מדבר מצוה ומכבוד ה’! זה מה שהבין יתרו, זה מה שאנחנו צריכים להבין, משמירת המצוות ומעשיית רצון ה’ רק מרויחים והמון!

תשובההעברההוספת תגובה