Menu

חיזוק לקביעת עתים לתורה

אומרת התורה הקדושה: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, אמרו חז”ל שכאשר עם ישראל רפו ידיהם מן התורה אזי בא עמלק ונלחם עמהם, שכל זמן שעוסקים בתורה אין כל אומה ולשון יכולים על ישראל, צא וראה במלחמת מלך אשור שבא על ירושלים להחריבה, שלח הקב”ה מלאכים שיאמרו שירה ונהרגו למשמע אוזן מאה שמונים וחמישה אלף חיילים, ויש אומרים שאלו רק ראשי גייסות, והחיילים יותר מזה, וכל כך למה, בזכות התורה שריבה חזקיהו בישראל כמבואר בגמרא סנהדרין (דף צ”ד ע”ב), אמנם כאשר ח”ו אין עוסקים בתורה אז אפילו עם שאינו עם, יכול עלינו ח”ו, וכמו שכתוב: ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם. ורואים זאת בחוש עם הערבים, אשר בלא צבא ונשק כמו שלנו, ומשחקים ומהתלים בנו, וכדברי חז”ל על הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי עשיו, דהיינו כל זמן שהקול קול יעקב בלימוד התורה, אזי הידים אינם ידי עשיו וכן להפך.

על כן החי יתן אל ליבו לבל יתאכזר למשפחתו ולבית אביו, ויתחזק בלימוד התורה בכל כוחו ובל יפסיק במנעמיה, שכל זמן שעוסק בתורה אין שום בריה יכולה לו – לרבות מלאך המות, כמובא במסכת שבת (דף ל' ע”ב) בענין פטירת דוד המלך בשבת, שלא יכל מלאך המות לקחת נשמתו עד שהפסיקו מלימודו ואז נטל נשמתו. ותגדל התמיהה על אותם הנמצאים באמצע פגישת עסקים דחופה שאינם מראים חוסר סבלנות כלל, וכל ראשם ומחשבותם באותו עסק, מה שאין כן כאשר הולך ללמוד תורה, מסיח דעתו ממנה, ועל כל הפרעה יפסיק לימודו, הנה מלבד אשר אמרו חז”ל דמאכילין אותו גחלי רתמים, עוד בה שכל לימודו נעשה קרעים קרעים ואינו רואה שמחה וסיפוק בלימודו.

והדרך הנכונה היא ללמוד מוסר קודם הלימוד ובפרט בענין לימוד תורה, כמו שכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל בספרו יערות דבש (דרוש י”ב) וזה לשונו: מי אשר בשם ישראל מכונה מחוייב לקרוא בכל יום ערב ובוקר איזה דפים של ספרי המוסר, אשר הם תודה לאל רבים בדפוס, וכן חובה כאשר עשיתי ללמוד עם תלמידים בחורים ובני בתי טרם פתחי, ללמוד עמם דף אחד משל”ה. עד כאן. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ”ל בספרו כף החיים (סימן כ') וזה לשונו: אע”פ שדרכך כל הימים ללמוד חק לישראל והוא כלול גם במוסר השכל, עם כל זה לא יעבור עליך מבלי שתלמד בכל יום לפחות חצי שעה מוסר, קודם שתתחיל ללמוד בעומק ההלכה וכל שכן מללמד תלמידים וכו'. עד כאן. וכיוצא בזה כתב הגאון רבי הלל ליכטנשטיין גאב”ד קלימיא בספרו משכיל אל דל (א' כלל ג') וזה לשונו: מכאן תוכחה לרבנים וצדיקים גדולי הדור שהמה תופסי ישיבות ומרביצי תורה, שראוי להם שילמדו בכל יום קודם השיעור דברי מוסר כדי להלהיב לבם לה', ואם רבינו הגדול בעל חתם סופר עשה כן בימיו, מה נענה אנו בדורנו יתום זה, וגם למלמדי תינוקות של בית רבן אני מזהיר. עד כאן. וכן עשה מעשה הגאון רבי ישראל הגר – האדמו”ר מויז'ניץ כמו שכתב בספר קדוש ישראל (א' ק”ח), והגר”ח מוואלז'ין בספר נפש החיים (שער ד'). ע”ש.

והנה מלבד שנותן מוסר לעצמו ומשבר מידותיו הרעות, עוד בה, שכאשר לומד מוסר גורם לעצמו לחזור בתשובה וזוכה על ידי זה שלימודו הולך לצד הקדושה, שאם לא כן לימודו הולך ליניקה לסטרא אחרא רחמנא לצלן. ובאמת אחרי שלומד מוסר בענין ערך הלימוד, לימודו הופך למעלה מכל מחשבה שיכל ללמוד קודם לכן, כיון שרואה עם מי יש לו עסק כעת, ועל ידי כן יבוא לעמול בתורה למעלה מכל כוחותיו עד שיחלה עצמו עליה וכמו שכתב הר”ן בנדרים (דף מ”ט ע”א) מאן חולים? רבנן, דאפילו בבריאותן הם תשושי כח, מפני שהתורה מתשת כחם. וכתבו שם התוספות, שמתוך שעמלים בתורה הם חלשים. ודברים מעוררי השתאות מצאנו להגאון מופת הדור מרן החזון איש זצ”ל (בקובץ אגרות ג', ו') וזה לשונו: ומפני רפיון הבריאות ויסורי הגוף התמידים אצלי מנעורי, כל מה שאני מעיין הוא בהבלגה על היסורים, לא בכל שעה אני ראוי לעיין, ומה שנשאתי ונתתי עד עכשיו עם מעלת כבוד תורתו שליט”א הוא מחסדיו יתברך, שדבריך העמוקים נותנים לי אומץ לעיין בהם. עד כאן. ונאים הדברים למי שאמרם, כמו שמסופר בספר פאר הדור (חלק ג' עמוד י”ד), שפעם באישון לילה שלח החזו”א את אשתו לקרוא ליהודי מסויים שגר בשכנות לביתו, וביקש שיביא ספירט נקי של תשעים ושש אחוז וצמר גפן, הזדרז הלה וחש למלאות את הבקשה, אבל החזו”א הרגיש צורך להתנצל בפניו ואמר לשכנו, שלחתי אחריך שתבוא, משום שאני חש בשינים, בתחילה כאבו לי שיני במידה כזאת שיכולתי עדיין ללמוד בפה מלא, אח”כ התגברו הכאבים, והחילותי לכתוב חידושי תורה. אולם מרגע לרגע הכאב התעצם, עד שלא יכולתי כי אם להרהר בדברי תורה, עתה אינני מסוגל אפילו להרהר, ואבקשך איפה לשפשף לי את החניכים בספירט.

והדברים מחייבים כל אחד ואחד מאיתנו לעמול בתורה על אף הקושי שיש בדבר, אחרת עתידים אנו ח”ו ליתן את הדין, אם בדבר גשמי היינו יכולים להשתדל, א”כ מן הדין שגם בדבר רוחני היינו יכולים להשתדל.

דברים מבהילים ממש אשר ביכולתם להרעיד את לב האדם, כותב הסבא מקלם הגאון רבי שמחה זיסל באור רש”ז (פרשת שמות עמוד כ”א), וזה לשונו: כתיב (תהלים לג, יד) היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם. מה הכוונה במילת “כל”? כשדנים את האדם יביאו כל המעשים יחד, ויביאו מעשה אחד, ויברר מעשה השני. יש מי שהתבטל מהתורה, ואומר כי הוא אינו בריא ואינו רשאי לסכן עצמו, אז מביאים מעשה אחר של העולם הזה, אשר יגע הרבה יותר, ואז לא חשש לבריאותו, הרי המעשה השני מוכיח על הראשון, כי אין זה אלא רק עצלות ורפיון ידים בעוון ביטול תורה. עד כאן. וגדולי הדור שעבר, קבלו וקיימו עליהם דרך זו, כמו שמסופר על המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ”ל שגם כאשר חלה, היה משתדל לעלות לאולם הישיבה כרגיל, ובחן את זכותו להמשיך לשכב במיטה בקנה מידה של עסק פרטי, וכה אמר: האם גם הסוחר הפרטי היה סוגר את דלתות עסקו במצב כזה והולך לשכב, והוסיף “הלא אנו מברכים בברכת התורה “לעסוק” בדברי תורה, ואיך אעשה זיוף בעצמי?!”

ישנם שיחשבו הן אני לא הגעתי למדרגה כזו ואין ביכולתי להגיע אליה, אם כן למה אטרח ומה אלהה את עצמי כל כך בתורה, אשר אינה אצלי בשעשוע והנאה כהנאות העולם הזה?! לאלו אשים דברתי שגם גדולי התורה עצמם עליהם סיפרנו קודם לכן, לא גדלו וצמחו כך בזמן קצר אלא רק כעבור זמן, וכמו שכתב החזון איש באגרותיו (א', פ”ו) וזה לשונו: התורה אינה נקנת אלא למתעמלים בה כל ימי חייהם, ואחרי שהכתה התורה שרשיה בלב מבין, בימי הנעורים, אז יוסיף פארות בימי עליה ובימי עמידה עד זקנה ושיבה, ואז יזהירו באור שמח בנפלאות תבונותיה. עכ”ל. וכמו שמסופר עליו זצ”ל, שבערוב ימיו הלך עם אחיינו הגאון רבי נסים קרליץ שליט”א לבית גיסו, היה זה בתקופת התאוששותו ממחלתו הממושכת, הליכתו היתה אז איטית ביותר, אחרי כל צעד עמד ונרגע, עד שלבסוף הגיע למחוז חפצו. כאן פנה החזו”א לבן לויתו ואמר רואה אתה כאשר מתקדמים, מגיעים… אפילו אם הולכים לאט… ואילו כאשר עומדים על מקום אחד, לא מגיעים בכלל…

ונסיים בדברי תנא בבלאה הגאון רבינו יוסף חיים זצוק”ל בספרו בן איש חיל חלק א' (דרוש א' לשבת תשובה) וזה לשונו: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהלים קיט, נט), שהאדם שנותיו מחולקים לשלש חלוקות, והם ימי עליה, ימי עמידה וימי ירידה, ואם נתרשל בעסק התורה בימי העליה, אפשר שיבטיח להשלים בימי העמידה הבאים אחריהם, ואם גם בימי העמידה יתרשל, אפשר שיבטח על ימי הירידה הבאים אחריהם. אך אם יתרשל בימי הירידה, אימתי ישלים? ומה נשאר אחריהם זמן לסמוך עליו?! ולכן כל אדם כשהוא בימי ירידה, צריך להרבות עיתים בעסק התורה, כדי לשלם על העבר גם כן. וזהו שאמר חשבתי דרכי, והם שני זמנים של עליה ושל עמידה, עשיתי חשבון מה היה לי עסק התורה, וראיתי שאני חייב בעבורם הרבה עיתות שלא עסקתי בהם בתורה, ולכן עתה בדרך השלישי, שהוא זמן הירידה אשיבה רגלי אל עדותיך, הוא עסק התורה בלבד. עד כאן. ישמע חכם ויוסף לקח!

 
לעוד מאמרים של הרב יצחק משה
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב יצחק משה

5
0
3

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
דילוג לתוכן