הלכה יומית ממרן ראש הישיבה שליט”א – חודש אב תשפ”א

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שישי כ”ח אב התשפ”א

נושאי ההלכה: א. הערות לחזן בתפלה. ב. להתרגל לקרוא נכון. ג. “באמת נשעננו”. ד. לא להגזים בצילומים.

אתמול אמרנו שתי הערות לחזן, והוא שכח אותם. הערה ראשונה, “דאמירן בעלמא ואמרו אמן”, צריך לעשות כריעה כאן. והערה שניה, לבטא את הקו”ף. “משען ומבטח לצדיקים”, הוא אומר “לצדיכים”, זה צדיקים קטנים… צריך צדיקים גדולים. ועוד הערה שלישית, היום הוא אמר “את שמך הגדול באמת לעולם – כי טוב האל ישועתנו”, ולא אומרים ככה, אלא “לעולם כי טוב” ביחד.

אם אדם יתרגל לקריאה נכונה, יקרא טוב כל ימי חייו. ואם יתרגל בקריאה משובשת, לא יוכל אח”כ להשתחרר מזה. יש כמה אנשים שקוראים בטעות, וקשרתם אותם לאות “על ידכם”, אומרים הדל”ת בשוא נע, כמו יְדֵיכֶם. וכי בשתי ידים מניחים תפלין? רק על יד אחת. והיה אחד כזה שאני מעיר לו: על יֶדְכֶם, הדל”ת בשוא נח. הוא אומר לי: כן כן, ומחר שוב קורא על “יְדֵיכֶם”. ושוב אני מעיר לו: על יֶדְכֶם, והוא אומר לי: כן כן, ולמחרתיים אומר על יְדֵיכֶם… אם היה לי מקל הייתי נותן לו מכה, אבל הוא זקן בן מאה שנה, מה נעשה לו?… צריך להתרגל לקרוא נכון.

פעם היה תלמיד חכם אחד שהסתפק במה שאומרים “ועל חסדך הגדול באמת נשעננו”, האם המלה “באמת” חוזרת על חסדך הגדול, שהחסד שלך גדול באמת, ואומרים “הגדול באמת – נשעננו”. או שחוזרת על ההמשך נשעננו, שאנחנו נשענים עליו באמת, ואומרים “הגדול – באמת נשעננו”. ואתמול מצאתי מפורש בתוך הברכה עצמה, “ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת”, והכוונה שבוטחים בשם ה’ באמת ולא בסתם, כי יש כאלה רק אומרים ברוך ה’ ובעזרת ה’ ולא מאמינים באמת, ויש שבאמת מאמינים ובוטחים בה’. ולכן גם בסיום הברכה אומרים “ועל חסדך הגדול – באמת נשעננו”, שאנחנו נשענים עליו באמת.

פעם באו אנשים לרב עובדיה לצלם אותו, וצילמו אותו פעם פעמיים ושלוש, עד שאמר להם: אני לא אתר תיירות לצלם כל הזמן… היום יש לנו תלמיד חכם צדיק לומד בישיבה, שכנראה הוא מזרעו של “שוקי לרר”… אני באתי והוא צילם, ואח”כ באתי לבית הכנסת וגם הוא בא וצילם, ועוד פעם צילם וצילם וצילם, זה יותר מדי. פעם אחת אני מרשה לך, אבל לא יותר מזה. אם תמצא אחד שהוא “צַלָּם בהיכל”, תגיד לו: אל תצלם, מספיק. כתוב בפסוק “שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו” (שמות כ”ב ב’), כנראה הוא קורא בפסוק צלם יצלם… תצלם פעם אחת ולא יותר מזה. פעם אחת הוא רוצה לצלם אותי לראות איך אני מתפלל… אבל איך אני מתפלל? כמו כולם. צריך ללמוד שלא מצלמים בן אדם כל שעה וכל רגע וכל פסיעה, לא עושים ככה. קצת שכל – לא יזיק. שוקי לרר עובד בשביל העיתונאים, והוא בעצמו עיתונאי, אבל לא כל אחד נעשה “שוקי לרר”. אתה לומד בישיבה? תלמד בישיבה, ואם יש לך תמונה אחת זה מספיק.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני כ”ד אב התשפ”א

נושא ההלכה: ביטוי האות קו”ף.

[מרן שליט”א פונה לחזן]: יש לך קו”ף בתפלה שאתה עושה אותה כמו כ”ף, לא אחת ולא שתים, למשל משען ומבטח “לצדיכים”. תלמד מהחזן שהתפלל בשבת ואמר כל הקופי”ם וכל הצדי”ם, הכל טבעי כאילו הוא נולד ככה. ואולי באמת הוא נולד ככה, אבל הוא ממרוקו ואני לא חושב ששם אמרו ככה. הרב חפוטא כשהיה מדבר שיעור בהלכה, היה מבטא את הקו”ף חזק כמו פצצה אטומית… ונדמה לי שבזמן האחרון כבר פחות. אבל אתה עוד קטן, מה הבעיה? קטן לא יכול לבטא את הקו”ף? המלה “קטן” זה קו”ף טי”ת ונו”ן, תבטא את הקו”ף שלא תהיה כ”ף, תבטא את הטי”ת שלא תהיה תי”ו, ונו”ן סופית ארוכה זו סגולה לחיים טובים וארוכים…

לכן תבטא קו”ף באופן טבעי. פעם הביאו לי שעון שאומר בכל שעה: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים”, ומדגיש את הקו”ף חזק, ואני לא יכול לישון… בשביל מה? רק פעם אחת בבוקר אומרים “מלך חי וקיים”, והקו”ף באופן טבעי. לא צריך להשתגע, ומי שמשתגע מכאן ומכאן מקומו בבית משוגעים. “ודברת בם”, בם ראשי תיבות בית משוגעים… לכן תבטא קו”ף באופן טבעי, וטי”ת באופן טבעי, והכל טבעי.

האדם יש לו אותיות מיוחדות בפה ובגרון, וצריך להשתמש בהם, ולא להרדים אותם, כמו האשכנזים מסכנים שלא יכולים לבטא חי”ת ועי”ן, אז מה הם עושים? למשל בגמרא “מחכו עלה במערבא” (ב”ק ק”ב ע”ב ועוד), פעם אשכנזי אחד אמר לי “מכו לה במרבא”, פעם פעמיים שלוש וארבע, ולא הבנתי מה זה “מכולה”? מכולת?… אמר לי: צוחקים על זה בארץ ישראל. אמרתי לו: אה… “מחכו עלה במערבא”, תבטא את החי”ת והעי”ן. אמר לי: אה ככה, בסדר…

לכן תלמד את זה. והכבוד שלנו לבטא ולשמור מסורת של יותר מאלפיים שנה. הראשונים כתבו שהמבטא של הקו”ף קשה מאד, ולכן בכל פעם שיש קו”ף ושוא בדגש מבטלים את הדגש, למשל בפסוק “וינקְשו מבקְשי נפשי” (תהלים ל”ח י”ג), היה צריך להיות וינקְּשו מבקְּשי, אבל בגלל שהקו”ף קשה לא נוסיף לה עוד דגש. ככה כתבו הראשונים לפני אלף שנה. זאת אומרת שגם בימיהם הביטוי של הקו”ף לא היה קל. לכן אתה תשים לב לבטא את הקו”ף במבטא קל וקשה, קל שלא תעשה קו”ף כמו פצצה, וקשה שלא תעשה אותה כו”ף, מה זה כו”ף? “כי לישועתך כוינו וצפינו”, מה זה כוינו? לשון כויה?… “קוינו” בקו”ף.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני י”ז אב התשפ”א

נושא ההלכה: הנחת תפלין ביום תענית.

בתשעה באב בחו”ל, בשחרית היינו מניחים תפלין של רש”י ורבנו תם ביחד, ובמנחה מניחים של רבנו תם בלבד. ככה נהג אבא, וככה נהגנו אחריו. וגם פה בארץ עשינו כמה שנים ככה. וגם בן איש חי (ש”א פרשת וירא הכ”ג) כותב שהרב האר”י לפני שעשה תפלין “שימושא רבא” היה מניח במנחה תפלין של רבנו תם. בחו”ל לא ידענו מה הוא “שימושא רבא”, כי הוא מסובך ויש בו שתי דעות, יש אומרים שזה כמו רש”י רק הפוך בסדר הפרשיות, ויש אומרים שהוא כמו רש”י ובסדר ישר. מה שמקובל היום ש”שימושא רבא” זה כמו רש”י ממש, אלא שהוא גדול מאד, וכל בית כמעט כפול מהבתים הרגילים.

אבל בא הרב עמאר שיהיה בריא, ואמר לי שבמרוקו היו מניחים במנחה תפלין של רש”י, כי לא מברכים על תפלין של רבנו תם, והרי למה מניחים תפלין במנחה בתענית בכלל? כי חסר לנו להשלים מאה ברכות, וא”כ מה הרווחת שתניח תפלין של רבנו תם שלא מברכים עליו? עדיף להניח תפלין של רש”י. וכך משמע בבית יוסף (סימן מ”ו). לכן מניחים במנחה בתענית תפלין של רש”י.

וכל זה שאדם מתענה, שאז חסר לו מאה ברכות, אבל אם הוא לא מתענה מפני שהוא חולה או כל סיבה אחרת, א”כ בטל הטעם הזה, כי לא חסר לו ברכות, ולכן במקרה כזה יניח תפלין של רבנו תם. צריך ללמוד את זה, לפעמים רש”י ולפעמים רבנו תם, וכל דבר לפי הלכתו והטעם שלו.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ששי י”ד אב התשפ”א

נושא ההלכה: פירוש “במהרה דידן”.

פעם היו חכמים שכותבים: ה’ יתברך יגאל אותנו ע”י גואל צדק “במהרה דידן” אמן, ואבא היה אומר: מה זה במהרה דידן? תגידו “במהרה” בלבד.

עד שמצא בגמרא (גיטין דף פ”ח ע”ב) שאמרו שם: “שמע מינה מהרה דמארי עלמא שמונה מאות חמשים ושתים שנה”, כי כתוב בפרשת השבוע “כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם וגו’ העדותי בכם את היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר” (דברים ד’ כ”ה-כ”ו), מה זה מהר? המלה “ונושנתם” בגימטריא שמונה מאות חמשים ושתים. אבל כאשר באו לעשות חשבון בכניסה לארץ עד גלות בבל, ראו שזה שמונה מאות וחמשים שנה, ואמרו חכמים שהקב”ה ויתר על שנתיים שלא יתקיים בהם “אבוד תאבדון”, רק שמונה מאות וחמשים בלבד. ובכל זאת מה זה “מהר” בפסוק? אלא מהרה דמארי עלמא זה שמונה מאות חמשים ושתים שנה.

לכן הם כותבים “במהרה דידן”, כי אין לנו סבלנות וכח, אלא לפי מהרה שלנו, שאדם אומר “מהר” לא פירושו כמה שנים אלא שבוע או יום בלבד. זה פירוש המלים “במהרה דידן”.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה, ואריאלה חדאד

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום חמישי י”ג אב התשפ”א

נושא ההלכה: א. “היתר עסקא”.

הבן איש חי בשנה שניה (פרשת ואתחנן) מזהיר על הרבית. היום הרבה אנשים יודעים שיש עצה של “היתר עסקא”, אבל צריך להבין מה זה, כי זה לא סתם שאדם אומר “היתר עסקא” והכל מותר, כמו “כל חמירא וחמיעא”… זה לא ככה. אלא “היתר עסקא” פירושו שהכסף שאני לווה ממישהו אני מתעסק בו, וחלק מהרווחים שלי אני נותן לו, וכיון שאולי לא ארויח, אז אני אומר: אם לא ארויח אני לא נאמן עליו אלא בשבועה חמורה, וכיון שאני רוצה להיפטר מהשבועה אז אשלם לו כך וכך אחוזים ויעזוב אותי. זה נקרא “היתר עסקא”.

ההיתר הזה מועיל גם לספרדים וגם לאשכנזים. נוסח “היתר עסקא” עשה אותו תלמיד חכם גדול לפני ארבע מאות שנה, מהר”ם אביגדורש – רבי מנחם אביגדורש. (מה זה אביגדור? כנראה אמא שלו ממשפחת אביגדור. ויכתבו על זה בעלון “בית נאמן”). ואחרי שהמציאו אותו אז באשכנז, הוא נכנס לארץ ישראל, והסכימו עליו שני הרבנים הראשיים, גם האשכנזי וגם הספרדי. ולכן ההיתר עסקא הזה מועיל גם לספרדים וגם לאשכנזים.

לכן אדם יעשה תמיד “היתר עסקא”. או שילוה בדיוק, הלוית מאה תקבל מאה, בלי תוספת ובלי רבית ובלי כלום, וכך “ילך לבטח דרכו ורגלו לא תגוף” (ע”פ משלי ג’ כ”ג).

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה, ואריאלה חדאד

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום רביעי י”ב אב התשפ”א

נושאי ההלכה: א. ההבדל בין עצי לעשבי בשמים. ב. ברכת ה”עטרצה”. ג. ברכת הצפורן. ד. הדס במוצאי שבת.

בן איש חי (ש”א פרשת דברים ה”ה-ו’): הסימן לידע ולהבחין בין מין העץ – שמברכים עליו בורא עצי בשמים. ובין מין העשב, זה הכלל, אם הקלח שלו הוא קשה ונשאר הקלח משנה לשנה – “קלח” זה לא שורש ולא גזע אלא קלח, למשל בחסה שיש חוששים לאכול אותה כל השנה מחשש תולעים, ומה עושים? זורקים את כל העלים ואוכלים את הקלח שהוא קשה, וזה נקרא “קלח”. ויש “גזע” שהוא מעל האדמה, ויש “שורש” שהוא מתחת האדמה. ואין עליו – העלים שלו. יוצאים משרשיו אלא מגזעו, וכל שכן מעציו, הרי זה מין עץ לכולי עלמא, ומברך עליו “עצי בשמים”.

ואם הקלח שלו רך כירק, או אפילו שהוא קשה אבל אינו נשאר הקלח משנה לשנה, הרי זה מין עשב, ומברך “עשבי”. ויש אומרים דאפילו אם הקלח רך, אם הוא נשאר משנה לשנה, הרי זה מין עץ. וכל כהאי גוונא שיש מחלוקת, מברך “מיני בשמים” – אמרתי אתמול שהיה מחלוקת ב”עטרצה”, ופעם היו מסופקים אולי ברכתה “עשבי”, ואח”כ התפשט הדבר שברכתה “עצי”. וכנראה הספק אם הקלח שלה רך או קשה, כי הוא קצת קשה אבל רך, ולכן יש אומרים כיון שהוא רך ברכתה “עשבי”, ויש אומרים כיון שהוא קשה קצת וגם נשאר משנה לשנה ברכתה “עצי”. פעם היה לנו “עטרצה” בבית, שהיתה כ”כ חזקה ונכנסה בקיר ועשתה קורות, עד שהגיעה לגובה של המרפסת למעלה. זה “עטרצה”, וברכתה עצי בשמים.

על הקלאביאנ”ה שקורין בערבי “ורד אל קנפיל” – זה הורדים של הצפורן. מברכים “עצי בשמים”. ואע”פ שכתב הרב מעם לועז לברך מיני משום שהוא ספק, הנה זה הגדל פה עירנו בגדאד אין בו ספק, כי הקלח שלו קשה, ואין העלין יוצאין מן השרשין, וגם הוא נשאר משנה לשנה. וכן על “קרנפל” – הצפורן בעצמו. שבא ממדינת הים, יברכו “עצי בשמים”. וכך המנהג פשוט פה עירנו – ויש נוהגים לברך עליו “מיני”, כי יש דעות כאלה באחרונים. אבל קרוב לוודאי שכל האחרונים שכתבו עליו עשבי או ספק, הם לא הכירו אותו. כף החיים מביא בשם אליה רבה ועוד כמה חכמים אשכנזים, שלא גדל אצלם הצפורן, אבל אנחנו שגדל אצלנו הצפורן, ומצאו גם שרב סעדיה גאון אמר לברך עליו עצי, אין ספק שברכתו “עצי”.

הכי טוב שאדם יהיה לו הדס במוצאי שבת. ויש מחמירים שההדס הזה יהיה משולש, כי אם לא יהיה משולש מי שמריח בו יקבל נשמה משובשת, או משולש או משובש… אבל אלו דברים בטלים ואין לחוש להם, לא להשתגע יותר מדי. אפשר לקחת הדס, אם משולש טוב, ואם לא משולש לא קרה כלום. לפני ארבעים שנה אחד בא להפחיד אותי, ואמר לי: הנשמה תהיה משובשת. אמרתי לו: הנשמה שלך משובשת… הנשמה שלי לא משובשת, אתה מג’נון. כל הזמן בירכנו בחו”ל על הדס, ולא ביקשנו שיהיה משולש. ורק אם יהיה משולש זה עדיף.

וגם לא היו הדסים משולשים בכלל. כשמגיע חג הסוכות, אבא היה יושב משעה שמונה בבוקר עד שתים עשרה עם סל מלא הדסים, ובורר הרבה עד שימצא בקושי כמה הדסים משולשים, כדי לשלוח אותם לג’רבא לרבי נסים כהן. הוא היה גר כאן, ולפני שעלה לארץ היה גר בג’רבא, ומחלק הדסים לעשרה בתי כנסת. אבל לא היו מוצאים הדס משולש ע”פ ההלכה רק אחרי עמל וטורח, ואיך תאמר שכל שבת יעשה משולש?! אין דבר כזה. ובפרט שלא מצוי הדס משולש בכלל, רק בצפת.

ולכן במוצאי שבת הדס עדיף. ואם אין הדס, או מי שרוצה לחסוך לשלם על ההדס כמה אגורות בכל שבוע, אין הכי נמי, שיקח דברים אחרים, כמו צפורן ויברך עליו “בורא עצי בשמים”.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה, ואריאלה חדאד

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי י”א אב התשפ”א

נושאי ההלכה: א. “נחמו נחמו עמי”. ב. הנחמה במדינה ושמירת המצוות. ג. הכל יעבור מהעולם.

אחרי שלוש הפטרות שאמרנו, ונקראים “תלתא דפורענותא”, עכשיו יש לנו “שבעה דנחמותא”, שבע הפטרות שכולן נחמה. הראשונה שבהן “נחמו נחמו עמי”.

פעם בשנת תר”פ, הנשיא מטעם אנגליה יהודי שמו “אלברט סמואל”, עלה לתורה בפרשת ואתחנן, וקרא את ההפטרה הזאת, “נחמו נחמו עמי”. וזלגו עיני כולם דמעות. זה היה אחרי “הצהרת בלפור”, שאמר שמגיע ליהודים מדינה משלהם. אמנם אח”כ אנגליה התהפכה, אבל בשמים לא התהפכו, ונתנו לנו מדינה, ויהודים שומרי תורה ומצוות, וגם יהודים שלא כ”כ שומרים אבל שומרים קצת, ביום כיפור אין נסיעות בפומבי, והרבה מאד צמים בכיפור, ואוכלים מצות בפסח, ומניחים תפלין בכל יום. “נחמו נחמו עמי”. חכם אחד אמר לי, שהמדרש אומר על זה שהקב”ה אומר תנחמו אותי עמי, כי הפסוק לא אמר נחמו נחמו “את עמי”, אלא נחמו נחמו – עמי, כלומר עמי תנחמו אותי, וכביכול הקב”ה מקבל נחמה על כל מה שקרה לנו בזמן הגלות.

ואע”פ שעכשיו אנחנו סובלים מאיזה “שמן” אחד, שכתוב עליו בתורה “וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית”… שקורא לחרדים זבל שצריך לזרוק אותם למזבלה, ואילו לערבים נותן חמשים ושלושה מליארד שקל, ועוד חצי מליארד כי זה לא מספיק. הוא חושב שהערבים לומדים בגן וצריך לתת להם הרבה, ג”ן בגימטריא חמשים ושלוש… ואת החרדים הוא רוצה לזרוק אותם. הוא לא מבין מה זה תורה, ומה זה שבת, ולא מבין כלום. הבת שלו חרדית, אבל הוא רשע. אל תהיה חרדי, תהיה בן אדם. אפילו הערבים מכבדים את החרדים, מה יש לך?!

אבל גם זה יעבור. פעם היה מלך אחד שהיתה לו טבעת על אצבעו, וכתוב עליה “גם זה יעבור”, למה? כי אם נמצא בשעת צרה אומר “גם זה יעבור”, ואם נמצא בשעת שמחה וחושש להתגאות, אומר “גם זה יעבור”. הכל עובר. לכן גם אלה יעברו מהעולם, כמו שעברו אנטיוכוס וטיטוס וכו’, וכל אלה שעשו בזדון לב.

והוא לא ערבי, שנאמר: הוא ערבי מה יעשה? אין לו ברירה. אבל הוא יהודי, שבא לעולם בזכות ברכה של האדמו”ר מלוינסק (שחי מאה ושתים שנה). אמו של הבלייעל הזה הלכה אליו, ואמרה לו: כמה שנים אין לי ילדים. והוא בירך אותה, ובאותה שנה נפקדה. והוא זורק את החרדים למזבלה. אבל לפני שתזרוק את החרדים – תזרוק את עצמך, כי אתה נולדת בזכותם של החרדים. לכן ניקח אותו לשם, נעשה לו “כורכן ואוכלן בבת אחת”, ונזרוק אותו, ותהיה לנו מנוחה. אבל סבלנו הרבה בגלות, ונסבול עוד סבל קטן, ובסופו של דבר הכל יהיה בסדר בעז”ה.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שלישי ד’ אב התשפ”א

נושא ההלכה: תספורת וכיבוס בימים אלו.

בן איש חי (ש”א פרשת דברים הי”ב): תספורת אסורה מן הדין בשבוע שחל בו תשעה באב, אחד ראשו ואחד כל שער שבו. ויש נוהגים להחמיר משבעה עשר בתמוז. ובזקן כל שמעכב את האכילה, מותר. ואפילו אבי הבן והסנדק אסורים להסתפר בשבוע זה. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה.

ואם חל תשעה אב יום ראשון, או חל בשבת ונדחה, מרן ז”ל סתם להתיר בשני השבועות, בין שקודם התענית ובין אחריו. ואע”פ שכתב: יש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי וששי, קיימא לן כסתם מרן, ולכן מותר לכבס ולספר בשבוע שלפניו – לכן אם אדם לא הספיק לכבס את הבגדים שלו בזמן, מותר לו לכבס השבוע הזה. אא”כ יש מנהג אחר, וצריך לבדוק בברית כהונה. וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו, דאין כאן דין שבוע שחל בו תשעה באב – כיון שתשעה באב חל בשבוע הבא.

מיהו לענין תספורת, ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו, ולא להסתפר כלל לפני אותה השבת, כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול – יש אנשים שלא יכולים בלי תספורת. ופעם היה ספר אחד על ידינו שמו “פירנאן” (הנו”ן האחרונה לא מבטאים בצרפתית), ובליל תשעה אבא אמר לו: תשמע, אל תסתפר היום. וביום תשעה באב במנחה בא מסופר ומגולח. אנשים לא יכולים לסבול את זה. אבל אדם צריך להשתחרר מהדמיונות של העולם.

ופה עירנו אין אנחנו גוערים ביד המקילים בזה בחזקה – וכאן אנחנו גוערים וגוערים, ונזהרים שלא להסתפר משבעה עשר בתמוז. ומקשים עלינו איך אתם עושים נגד מרן, לא קשיא מידי, משום שזה היה מנהג קדום לפני כמה שנים, ורבי שמואל ויטאל (בנו של רבי חיים ויטאל) אמר שאנחנו נהגנו ככה, וכך כותב נתיבי עם שהחסידים נוהגים שלא להסתפר משבעה עשר בתמוז. ואין הבדל באיזה יום חל תשעה באב.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום שני ג’ אב התשפ”א

נושאי ההלכה: א. משפט עם גוי בחודש אב. ב. אין פתרון עם הערבים. ג. משא ומתן של שמחה מר”ח אב.

בן איש חי (ש”א פרשת דברים ה”א-ג’): אמרו רבותינו ז”ל, כל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו”ם, לישתמיט מיניה עד ראש חודש אלול – יהודי שיש לו משפט עם גוי, ישתמט ממנו עד ראש חודש אלול, שיחפש תירוץ ויאמר לו: אין לי זמן, יש לי נסיעות, יש לנו תשעה באב. ויש אומרים עד תשעה באב, דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו הסברא היא עיקר, שאין צריך להשתמט עד ראש חודש אלול, אלא רק עד אחר עשרה באב. ובפרט כי בט”ו באב צריך לעשות שמחה, מפני שיש עילוי לשכינה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח”ב דף קצ”ה) – ט”ו באב זה כמו ט”ו בשבט, הפרש של ששה חודשים. וכיון שעלה החודש הזה ביום חמשה עשר לא ירד, דמעלין בקודש – ואין מורידין.

פעם אחת עלה אהוד ברק לשלטון, ואמר “אני ראש הממשלה של כוווולם”, של החרדים ושל הדתיים ושל המזרחיים ושל החילוניים ושל כולם. ומה עלה בדעתו של ה”חכם” הזה? לכרות ברית עם ערפאת שיחזירו לו שטחים דוקא בחודש אב. זה שוטה מוחלט, אינו יודע את הגמרא הזאת שבחודש אב לא עושים דברים עם העכו”ם, מה הוא חשב? אז היה הרב כדורי שהלך באותו הזמן לעשות כוונות ויחודים לבטל את הדבר הזה. ואמרתי בזמנו, “בקע ים ויעבירם” (תהלים ע”ח י”ג), בקע ראשי תיבות ברק קלינטון (כי זו היתה פגישה משולשת עם אמריקה) ערפאת. ים ר”ת יבוא משיח, ויעבירם שיגרש אותם מן העולם. וכך היה. בקע ים ויעבירם, ולא יצא מזה כלום. אם הוא היה לומד גמרא… להבדיל אומות העולם אם עושים משהו הולכים לשאול אם הדבר הזה מוצלח או לא, אבל אנחנו “עם חכם ונבון”, ולא אכפת לנו מכלום, ואפשר שבתשעה באב ממש ילך לשם לדבר על פתרון. אבל אין פתרון איתם, כי הפתרון היחיד הוא להיכנע וזה לא פתרון, וכמו שאמר הרמב”ם “ומשמע ודומה ומשא” (בראשית כ”ה י”ד), משמע שתשמע מה שאומרים עליך הגוים, ודומה שלא תדבר אלא תשתוק, ומשא שתישא ותסבול. תשמע ותשתוק ותסבול. אין שום תיקון איתם.

גם אמרו חכמים, ממעטין במשא ומתן מראש חודש עד תשעה באב, היינו של שמחה – דוקא משא ומתן של שמחה. כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן של מסחר וכיוצא, עושים כדרכם ואין חוששים. ואפילו צרכי חופה, אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר תשעה באב, או דבר שאין שהות לעשותו אחר תשעה באב, מותר. והוא הדין דבר שיוכל לקנות אחרי תשעה באב, אלא שעתה נמצא לו בזול, שאי אפשר לקנות בערך זה אחר כך, מותר לקנות קודם תשעה באב – אם הדבר הזה עכשיו בזול ואחר כך יהיה ביוקר יותר, ג”כ מותר.

הבנין, אם אינו דבר הכרחי, אין להתחיל מראש חודש – מי שרוצה לעשות בנין בבית שלו, אם זה לא מוכרח, יחכה. אבל אם התחיל קודם, אין מפסיקין. ואם הוא דבר הכרחי, שיש לחשוש להפסד, וכל שכן לסכנה – דבר של סכנה ח”ו. מותר להתחיל מראש חודש. וכן מעקה, מותר להתחיל גם אחרי ראש חודש.

אבל ציור וכיור, אפילו התחיל קודם, אסור לעשות מראש חודש עד תשעה באב – פעם סבא רבא שלנו קנה דירה בג’רבא, לא בחודש אב בכלל, אבל בבית היו ציורים יפים ביד אומן, והוא קרא לסייד ואמר לו: תעביר סיד על כל מה שאתה רואה כאן. אמר לו: לא חבל? הציורים יפים מאד, איך תעביר עליהם סיד? אמר לו: אם היה בית המקדש בידינו, או שהיינו גרים בארץ ישראל, יש טעם לעשות ציור, אבל אנחנו נמצאים בג’רבא שכולה גירות, גר-בה, אנחנו גֵרִים בה, אז תוריד את הכל. שמע בקולו והוריד הכל.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – יום ראשון ב’ אב התשפ”א

נושאי ההלכה: א. אכילת בשר בתשעת הימים. ב. אבילות על החרבן. ג. החרבן של ימינו.

כל השבוע הזה לא אוכלים בשר, לא בשר ולא עוף, רק דגים בלבד. והיום הדגים בריאים יותר מבשר, ולכן אדם לא ידאג על זה. פעם בא אחד ואמר שיש לו אולקוס וצריך לאכול כל היום בשר, בבוקר ובערב בבוקר ובערב. שאלתי את אבא, ואמר לי שיאכל ירקות, כי יש בהם ויטמינים יותר מבשר, ואם הוא לא רוצה ירקות שיקח דגים, שהם טובים מאד.

אבל העיקר לשמור בשבוע הזה על הסימנים של האבילות על החרבן. ואלה שמסתפרים כל שבוע, לא יסתפרו השבוע הזה. ואלה שלא קוראים “תיקון חצות”, שיקראו לפחות השבוע האחרון, בכל יום אחרי הצהריים ברבע לאחת בערך, קוראים “תיקון חצות”, תיקון רחל בלבד. הרב עובדיה אומר שזה לוקח 5-7 דקות, ואצלנו לוקח קצת יותר, אולי 20 דקות. אבל צריך להתאבל על החרבן. מי שאינו יודע מה זה חרבן, שיקרא את הקינה של רבי יהודה הלוי “ציון הלא תשאלי”.

והחרבן הזה קיים עד היום, ועוד ביתר שאת ויתר עז, כי מה שקורה היום זה חרבן ממש בעוונות. הרפורמים משתלטים על עם ישראל, ועל בתי הדין הרבניים, וליברמן עושה מה שלבו חפץ ולא שואל כלום, כי אם לא יסכימו לו הוא יאמר: אני מפרק את הממשלה. זה הפחד הנורא שלהם, שרוצים להחזיק את הממשלה בכל מחיר. לכן בנט שותק, אע”פ שאמר “אני ערב של החרדים ואני דואג להם”, אבל הוא לא דואג להם, וה’ יתברך יעזור לנו בלעדיהם, ולא צריך אף אחד מהם. תהיה לנו פרנסה טובה, לנו ולכל עם ישראל, ובמיוחד לכל החרדים שאין להם עבודה כפולה, רק הבעל עובד ואשתו בבית או הפוך שהבעל לומד ואשתו עובדת, שתהיה להם פרנסה טובה, וישלמו כל החובות של הבגדים ושל כל הדברים, ויתבטלו כל הגזירות האלה עוד לפני תשעה באב, אמן ואמן.

לע”נ גאולה בת אסתר, ואורנה בת זהבה