פיוטים

מצד הפיסוק של המשפט כבודו צודק, אך מצד המשקל של הפיוט המלה דתו מחוברת לחצי הראשון של המשפט, ולא רק מצד המנגינה, וזה מצוי מאוד בפיוטים שהמשפטים לא מקבילים למשקל, והמלה שמתחילה את המשפט הבא היא סיום של המשפט הקודם וכיו”ב.

עכ”פ אם יש בעיה של כפירה מתקנים את הדבר, ומתוך דבריכם נראה שיש כאן איזה כפירה, אם תוכלו לשלוח שוב ולבאר את כוונתכם.

יש שפירשו וקניניו אלו בניו עצמם שבניו של גוי רכושו וקניינו הם שהרי יכול הגוי למכור את בניו ואת בנותיו לעבדים ולשפחות ויש לו בהם קנין הגוף, וכפל הפייטן רב בניו אלו בניו הגדולים שהגיעו לגדולה וקניניו אלו בניו הקטנים על העץ תלית. [טעמא דקרא ובסידור תפלה למשה. וכיו”ב בקובץ ישורון חי”א עמ’ תפ”ה]. ויש שפירשו לשון הפייט רב בניו וקניניו על פי מה שאמרו בגמרא וכל זה איננו שווה לי מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקים על לבו. וק”ל.

תשובה נוספת על השאלה מהרב חנוך כהן שליט”א: בס’ אוצרותיהם של צדיקים (עמ’ ת”ב) תירץ בשם הרב שך זצ”ל שקניניו אול בניו ג”כ, והביא לזה ראיה שהבנים נקראים קנינו של האדם.

נשמח לראות את כתב היד.

ןמכל מקום נראה שדעת מרן שליט”א להגיה בכל אופן כדי שהלשון תהיה יותר מתוקנת (וכנראה מדבריו באור תורה שם שהגיה אע”פ שהוסיף תנועה אחת למשקל).

לגבי ההגהה “יהיה לו חומה נשגבה” באמת היא יותר מסתברת, בפרט שכבר בבית הבא אמר המשורר “יזכה לאחרית טובה”.

כרגע אין באפשרותינו להעביר את השאלה למרן שליט”א.

בצירי, כי אין זה מלת קישור אל הקטע הקודם כמובן למי שיתבונן בזה. וכוונת המשורר “לבקש סליחתך היום משכימים” – ה’ שאתה “אל מלך יושב על כסא רחמים”.

ע”פ הפסוק בשיר השירים “דומה דודי לצבי או לעופר האיילים”, והכוונה ליופי.

כל מקום לפי מנהגו. יש אומרים אותו לפני קס”ת ויש אחרי. אבל א”ץ לפתוח ההיכל (אולם גם אין איסור בכך).

וא”ץ לעמוד, אא”כ כולם עומדים אל ישב בין העומדים.