כן. לאחר הברכה, ובפסוקי הנענוע בהלל, הסדר זהה: ג’ פעמים לדרום, ג”פ לצפון, מזרח – ג”פ באמצע, ג”פ למעלה, ג”פ למטה, ג”פ למערב. וחשוב לציין, שתמיד הפניה לכל כיון תהיה דרך צד ימין.
אולי עושים כן בשביל לרכך וללחלח השתיל כ”הכנה” לזריעה וכך יתפוס יותר טוב באדמה כשיזרע, אבל זו לא זריעה כי אם ישאר כך בודאי יכמוש בהמשך וא”כ כאן כיון שאינו מתכוין כלל לזריעה שרי. מיהו זה דוקא כשאין המגבת ספוגה בהרבה מים שאל”כ הרי שיהיה אסור לטלטל המגבת מצד שמא יסחט, ורק במעט מים שאין דרך לסחוט מותר לגעת במגבת.
בתונס וג’רבא לא היה מנהג כזה לברך הנשים על הלולב, אך אבא זצ”ל לחיבוב מצוה בעלמא, היה נותן לבנותיו הקטנות לברך על הלולב שלו (אחר שכבר בירך) ותופס אתם בשעת הברכה (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ”ח סעיף ו). ולכן לא להגזים ולקנות להם לולב משלהם.
מספיק כשר. והטעם הוא שמצות חינוך מטרתה להרגיל את הקטן לקיים מצוות גם כשיגדל, וגם אדם גדול מעיקר הדין יכול לנענע בלולב “כשר”, לכן לולב “כשר” “משיג” את מטרתו במצות חינוך הילד. אולם, אדם בעל אמצעים, יכול לקנות לבנו לולב מהודר, מצד דוגמא אישית, שעל מצוות לא חוסכים, וזוהי חומרא ולא עיקר הדין. ועיין כעין זה שפסק בספר חזון עובדיה (סוכות עמ’ קנב סעיף כ’) שמותר לכתחילה לתת לקטן לאכול פירות או תבשיל אורז וכד’ מחוץ לסוכה. ע”ש.
