כשרות המטבח

התנור עצמו יש מקום להתירו אחרי ניקוי והסקה בחום המקסימלי (של 250 מעלות) שנחשב כ”ליבון קל”, מאחר ובליעת דפנות התנור אינה במגע ישיר מהאוכל אלא ע”י אדים שהם נחשבים כדבר לח, ומועיל לגביהם ליבון קל שדינו כהגעלה. אבל לגבי התבנית (אם השתמשו באותה תבנית לעוף ולגבינה), אין להקל בהסקה זו, אלא בתנאי שהיא עברה ניקוי בין העוף והבורקס (ואז נחשב הבורקס כהיתרא בלע ומועיל בו הליבון הקל הנ”ל), אבל במדה ונשארו בה שאריות בשריות ועליהם אפו את הבורקס, הרי היא טעונה ליבון חמור עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנה.

אם דלת התנור היתה נקיה (כגון אחר הניקוי וההסקה כרגיל), אין במאפה שום בעיה.
אם היו על הדלת לכלוכים כגון שומנים בלתי שרופים שהצטברו שם (וזה אומר שהנקיון הנ”ל כנראה לא היה טוב…), והדלת היתה חמה, יש להסיר לחומרא מן החלה עובי 2 ס”מ באיזור הנגיעה, והשאר מותר.

זה נכון בחלק מהפיצוחים שנאכלים כמות שהם חיים, אבל בחלק מהפיצוחים אין זה נכון, וכגון גרעיני דלעת, חומוס אפונה.

יש לדעת שאדם חשוב ראוי להחמיר גם בדבר הנאכל כמות שהוא חי (עי’ שיו”ב סי’ קט”ז סק”ד, ולהפר”ח סק”ג ובס’ הוראה ברורה ס”א בבה”ל).

מעיקר הדין אין בזה איסור, אך כיום יש חשש זיוף, שהם מערבים בשמן שמן ממוחזר שנלקח מהמסעדות שלהם (שהכל טרף כמובן), ומוכרים אותו בחזקת שמן טרי ונקי. וימינם ימין שקר כידוע ומפורסם. ודרך כלל יש לדעת שכל שמן זית שאין עליו תו תקן יש לחוש בו לתערובת של שמנים אחרים זולים, וזה פשר פערי המחירים בשמן זית.

משעה שהילדים בני הבנה (כל אחד כפי גילו) רגילים להורות להם להמתין מעט, ומוסיפים קצת קצת לפי כחו של הילד ולפי רוב השנים.
עם זאת, במקרים מסויימים אפשר להתגמש ולהפחית מכמות השעות שהילד כבר הורגל אליה, וכפי עיקר הדין (המבואר ביביע אומר ח”א) שהוא פטור מן ההמתנה. ויודע צדיק נפש בהמתו.

במהלך ייבוש הענבים לתעשיית הצימוקים עלולים חרקים רבים להתפתח על גבם, ויש בזה שינויים בין מקומות הייצור, ובין שיטות הייבוש השונות, ולכן יש הבדלים גדולים בטיב הסחורה, לפעמים היא נקיה מאד ולפעמים היא ממש נגועה ולא ראויה כלל לאכילה.

יש שטענו שהצימוקים הלבנים בשגחת העדה החרדית, הם נקיים גם ללא בדיקה, ויש שמפקפקים בזה.

הבדיקה הטובה ביותר – היא לבדוק את הצימוקים אחד אחד מול מקור אור, שיוצר “שיקוף” של הצימוק ומדגיש את החרק את נמצא על גביו. אבל מבחינה מעשית קשה לנהוג כן, בגלל ההתכווצות של הצימוק המקשה מאד על הבדיקה, וגם אין הכל בקיאים להבחין בין חרק לסתם לכלוך.

ולכן המלצת הרב רווח (בספרו תולעת שני ח”ד) לבדוק “מדגם” מן החבילה, וזאת ע”י שריית כמות של כ-10% מהחבילה במים חמים למשך רבע שעה, ולשפשף את הצימוקים בעדינות כשהם בתוך המים, ובתום הזמן יש לבדוק אם צפים חרקים על פני המים. במדה ונמצאו – אין להשתמש בכל האריזה, מאחר והבדיקה קשה מאד, וכאמור.

למניעת בל תשחית, עדיף מראש לרכוש תוצרת של העדה החרדית.