פרקי אבות

זהו מנהג ישראל הקדושים, לבוא מוכנים לחג השבועות שבו קבלנו את התורה, מתוקנים גם במדות טובות ודרך ארץ. ואין חובה להשלים, אלא תתחיל מכאן והלאה עוד שתי שבתות, ואם תוכל תשלים כפי יכולתך מעט מעט, זה בכלל לא קשה. ותבוא עליך ברכה.

כוונת המשנה שיש שכר גדול ועצום אף על מצוה קלה, ואין לזלזל בה. והגמרא מדברת כאשר לפני שתי מצוות עלי לבחור בגדולה כאשר הקטנה יכולה ליעשות ע"י אחרים. ובכדי לידע מהי הגדולה, כתב הרמב"ם בפירוש המשניות באבות שם שיש להסתכל בגודל העונש המבואר על זה. ולדוגמא תמיד תלמוד תורה קודם לכל המצוות, כי אמרו חז"ל תלמוד תורה כנגד כולם. (ענף עץ אבות על המשנה הנ"ל, עמוד ע"ג). או תפלין קודם לציצית (כשאינו יכול לקיים שניהם) כי תפלין חובת הגוף והמבטלו עונשו חמור מאוד, ואילו ציצית עונשו פחות כידוע. ואידך פירושא זיל גמור.

מותר להיות טוען רבני. המשנה מצווה לדיינים שלא יעזרו בדבריהם לאחד הצדדים.

אדרבא כוונת המשנה ללמד אותנו שרק לנו יש ספק מתי יום ומתי לילה, ומחמת זה אנחנו מחמירים בכל הזמן הזה. אבל ה' יתברך שיודע הכל ואין דבר נעלם ממנו, הוא יודע אימתי בדיוק בתוך בין השמשות שלנו, הוא יום, ומתי בדיוק מתחיל הלילה, ובחלק של היום עשה ה' יתברך עשרה דברים.

רבן יוחנן בן זכאי חי הרבה לפני רבי, והוא אמר "איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם" וכוונתו באיזו מדה כדאי לו לאדם לידבק שתהיה מושלמת אצלו, ועל ידי זה ישיג את כל המדות הטובות האחרות. אבל רבי שהיה אחריו שאל: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם", דהיינו איזה דרך שיברור האדם בכל מדה ומדה. לדוגמא במדת הפזרנות שהיא מדה טובה צריך ללכת בדרך אמצעית, שתהיה תפארת לו, דהיינו שישאר לו ממון לפי מעלתו, ותפארת מן האדם – שיתן צדקה לפי עושרו. (תוספות יום טוב).