דבר זה מסור לרב הקהלה שמכיר צאן מרעיתו.
ואם אין רב קהלה, אם האחראים יודעים שהציבור מקבלים את האמת מפי מי שאמרה, יש להסביר להם בנועם, שאף שרבים נהגו בג'רבא ובמקומות אחרים לענות, מכל מקום רוב ככל גדולי רבני ג'רבא סוברים שהנכון שלא לענות בהוב"ש אלא שאין למחות בעונים, ועל צבאם מר זקני רבינו רחמים חי חויתה הכהן, וכן דעת הגאונים רבי משה זקן מאג'וז, רבי אברהם מגוץ הכהן, רבי מצליח מאזוז, רבי שושן הכהן, רבי יוסף סוסו הכהן, ועוד רבים מהם זצ"ל, ומהם אשר חיים עדנה (ואף מרן רבי כלפון משה הכהן מודה שכן יותר נכון שלא לענות, אלא שסובר שאין צריך לשנות המנהג אחר שיש להם על מה לסמוך). ראה כל זה במה שכתבנו באורך בס"ד בשו"ת ויען הכהן חלק א' (סימן י"ב אות ח').
ובפרט בארץ הקודש שכן הולך ופושט המנהג שלא לענות על פי דברי מרן הגאון רבי עובדיה יוסף נר"ו בספריו, שמזהיר על זה, שכן נכון יותר לנהוג, ולעשות כולם אגודה אחת.
ומה שיש עונים והחזן ממהר, כתבו כמה אחרונים שטעם זה לבדו יספיק כדי לבטל אמירת בהוב"ש (עיין בספר שושנים לדוד בברכות פרק ח' משנה ח', ובספר מטה יהודה סימן קכ"ד סעיף קטן ל', ובספר מעשה רב אות מ"ג, ובשו"ויען הכהן שם אות ט' וי'). ומכל מקום אם מתקנים שלא יענו בהוב"ש והקהל מסכימים לזה, וכמעט לא יהיה מי שיענה, א"כ אין צריך להנהיג להמתין זמן ממושך כדי אמירת בהוב"ש.