1. אם קראתי שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת האזינו ביום ראשון 1.9.13 האם יצאתי ידי חובה?
2. ממתי עד מתי אפשר לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה? ואם קראתי לפני האם יצאתי ידי חובה?
1. לדעת מרן לא יצאת ידי חובה, וצריך להזכיר זאת בוידוי של קריאת שמע שעל המטה, וללמוד הלכות שנים מקרא ואחד תרגום.
2. ביום הושענא רבא (כ"א תשרי) תחילת זמן קריאתה עד מנחה של יום שמחת תורה (כ"ב תשרי). אם קרא לפני כן יחזור ויקרא בזמנה.
בתונס וג’רבא לא היה מנהג כזה לברך הנשים על הלולב, אך אבא זצ”ל לחיבוב מצוה בעלמא, היה נותן לבנותיו הקטנות לברך על הלולב שלו (אחר שכבר בירך) ותופס אתם בשעת הברכה (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנ”ח סעיף ו). ולכן לא להגזים ולקנות להם לולב משלהם.
מספיק כשר. והטעם הוא שמצות חינוך מטרתה להרגיל את הקטן לקיים מצוות גם כשיגדל, וגם אדם גדול מעיקר הדין יכול לנענע בלולב “כשר”, לכן לולב “כשר” “משיג” את מטרתו במצות חינוך הילד. אולם, אדם בעל אמצעים, יכול לקנות לבנו לולב מהודר, מצד דוגמא אישית, שעל מצוות לא חוסכים, וזוהי חומרא ולא עיקר הדין. ועיין כעין זה שפסק בספר חזון עובדיה (סוכות עמ’ קנב סעיף כ’) שמותר לכתחילה לתת לקטן לאכול פירות או תבשיל אורז וכד’ מחוץ לסוכה. ע”ש.
כן. לאחר הברכה, ובפסוקי הנענוע בהלל, הסדר זהה: ג’ פעמים לדרום, ג”פ לצפון, מזרח – ג”פ באמצע, ג”פ למעלה, ג”פ למטה, ג”פ למערב. וחשוב לציין, שתמיד הפניה לכל כיון תהיה דרך צד ימין.
אולי עושים כן בשביל לרכך וללחלח השתיל כ”הכנה” לזריעה וכך יתפוס יותר טוב באדמה כשיזרע, אבל זו לא זריעה כי אם ישאר כך בודאי יכמוש בהמשך וא”כ כאן כיון שאינו מתכוין כלל לזריעה שרי. מיהו זה דוקא כשאין המגבת ספוגה בהרבה מים שאל”כ הרי שיהיה אסור לטלטל המגבת מצד שמא יסחט, ורק במעט מים שאין דרך לסחוט מותר לגעת במגבת.
לקחת קסמי אוזנים ולהרטיב במים ולנקות בעדינות את הנקודות אם לא ירד לקחת קסמי שיניים ולנקות בעדינות (עדיף שיעשה ע”י מומחה) והיה אם הוסרו מה טוב ואם לא, נקודות שחרות הפוסלות הם כאשר אוחזים את האתרוג ממרחק שלושים ס”מ ומעבירים את האתרוג לא בצורה עייונית ביותר אם הנקדות לא ניכרת הרי הוא כשר ואם הם ניכרות האתרוג בבעיית כשרות
כל זה לגבי יו”ט אבל בשאר ימים האתרוג כשר לברכה.
המראה אינו קבוע כי אם ירכיבו אתרוג תימני באתרוג ירושלמי, יתכן ויישאר בו מראה תימני מושלם (וכמו שכתבו האחרונים שאין לסמוך על סימני מורכב בימינו).
אבל היות וכאן מדובר בעדות של אנשים שומרי תורה ומצוות על התרוג, נראה שאכן אין לטיל ספק בדבר.
בזמנם נהגו שגם הגבר עונד טבעת נישואין, ועל זה מזהיר הרב בן איש חי שצריך להורידה מחשש חציצה. (ועיין חזון עובדיה סוכות עמוד תי”ז). ועיין למרן ראש הישיבה שליט”א בקונטרס מנהגי חתונה הנדפס מחדש (בסוף ספר קול יעקב – פיוטים), שמזכיר מנהגם בזה בחו”ל שגם החתן יענוד טבעת, ואין בזה שום חשש, אך כאן בארץ הקודש לא נהגו בזה, ונראה הדבר תמוה אצל החרדים. וסיים שם שנוהג לענוד אותה פעם בשנה בליל הסדר על שם “ברכוש גדול”. ע”ש. ועיין עוד בשאלה ותשובה מספר 7404.
לא צוין מקור הדברים בספר ויקרא אברהם וגם אם זה נכון מקמו של הרב ויקרא אברהם לא מחיייב שכך המנהג בכל העולם, ובפרט נגד מרן שקבלנו הוראתיו, ובפרט בא”י אתריה דמרן