במקום עבודתי ישנו אדם, אשר כל יומו מתעסק בגימטריות וגילוי צפונות בתורה, ומספר לנו מדי פעם את אשר הוא מוצא... ובין היתר הודיע לנו כי מצא צפון שבעוד 3 שנים תפרוץ מלחמה ומספר את זה הלאה וכו וכו'.
כחברו ביקשתיו לחדול בעיסוק זה וללמוד תורה להתעסק בעיקר ולא בטפל, אך הוא בשלו. כיצד עלינו להתייחס לאדם כזה ו"לחזיונותיו"?
ידועים דברי הגר"א: מי שיודע לא אומר, ומי שאומר לא יודע.
וכתוב בספר חסידים (סימן ר"ו) שמי שמתעסק הרבה בהשבעות, המלאכים "מגלים" לו כביכול קץ משיח, כדי שיפרסם ויתבדה ויתבזה. ע"ש. ומזה נלמד לעניינינו. והמבין יבין.
לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.
לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.
התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”
זו סגולה שעושות נשים מעוברות בשביל לידה קלה ומובאת בספר מועד לכל חי (סימן כ”ד אות כ”ה) בשם ספר נזיר שמשון עמ”ס סוכה, לעשות ביום השענא רבא אחר התפילה (ומרן הגרע”י זצ”ל בחזו”ע) מביא בשם כמה פוסקים שראוי להמתין עד אחד שמיני עצרת. ונראה שכך נוטה דעת קדשו.
ואח”כ יש לקרוא את התפלה המודפסת במועד לכל חי שם.
ודע שמרן הגרע”י זצ”ל שם מציין שמרקחת האתרוג (שלו) מועילה לפקוד בזש”ק ע”ש