כל שימוש בשעון שבת אינו פשוט, רק שפשט המנהג להיתר.

ועיין במבוא של מרן שליט”א למשנה ברורה חלק ג’ מהדורת “איש מצליח” באורך ונדפס בשו”ת בית נאמן ח”ב ס’ ח’י) שראוי להמנע בשימוש בשעון שבת כי הוא גורם כמה מכשולות ע”ש. וגם לדעת המתירים אין להתיר בטלוויזיה ובמכשירים שונים כי יש בזה זילותא בשבת. ויש כח ביד חכמי הדור לגזור גזירות למיגדר מילתא.

(וזה כמובן מלבד הפריצות והדברים הנוראים שיש בטלוויזיה וכמו שכתב בסוגריים, שומר נפשו ירחק מהם)

מדברי מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בחזון עובדיה (ח”א עמ’ ריג) נראה שדוקא מנורה שמאירה ע”י חוט להט כשרה להדלקת נרות שבת בברכה, אבל מנורות פלורוסנט (וכל שכן נורות “לד”) אין לברך עליהן. וכן הביא בספר ללקוט שושנים ח”ה (עמוד תצה) שכן הורה מרן זצ”ל למעשה כמה פעמים להחמיר בזה (ודלא כמ”ש באור לציון ח”ב פי”ח אות י”ב).
אולם צריך לזכור שגם בנורת ליבון עם חוט להט, הורה מרן זצ”ל (בשו”ת יביע אומר ח”ב סי’ י”ז) שלא לברך עליה “להדליק נר שבת”, מפני שהחשמל בארץ מיוצר ע”י חילול שבת. ורק אם נורת הליבון מופעלת ע”י סוללה (בטריה) אפשר לברך עליה.
ואכן יש כיום פנסים קטנים ניידים בעלי נורות ליבון, המיוצרים (בהכשר מכון “צומת”) במיוחד לאנשים שרוצים להתארח בשבת בבית מלון, ולקיים שם מצוות הדלקת נרות שבת כהלכה ובברכה.

בשו”ת יביע אומר (ח”ג חאו”ח סי’ י”ח) נשאל בזה, והשיב שאין להקל לכוון את השעון שידלק החשמל, אלא אם כן לצורך מצוה כגון לימוד תורה וכיו”ב. ולגבי לכבות בשעה מוקדמת יותר ג”כ כתב שהמיקל יש לו על מה לסמוך אך לא כדאי להקל בזה.

ולדעת מרן ראש הישיבה שליט”א לא ראוי להשתמש כלל בשעון שבת, וגם מי שמיקל להשתמש בשעון שבת, מרן שליט”א מורה שלא תגע בו יד בשבת כלל, לא להקדים ולא לאחר, לא לכבות ולא להדליק.

מכיון שאתה מניח את המצלמה לפני שבת אין שום איסור במה שממשיכה לפעול בשבת. החשש היחיד לכאורה הוא מה שמכשיל את העוברים ושבים כשהם מצטלמים אולי עוברים על כותב (דרבנן), אלא שמרן זצ”ל בסוף חזו”ע ח”ו העלה גם בזה להתיר, ולכן מותר.

היום שיש גם אור חשמל שגם הוא נחשב כנר שבת אין צריך לעשות כלום (מנוחת אהבה ח”א פ”ד סי”ג).

ומ”מ טוב להוסיף מכאן ואילך בנרות שבת נר נוסף.

1) להתחרט, להתוודות, ולקבל לעתיד שזה לא יחזור, יש לעשות השתדלות מעשית בנדון, כגון לכסות המתגים בסולוטייפ (או בכיסוי ייעודי). ללמוד הלכות שבת, וליתן כסף לצדקה דמי תענית.

2) אם היה דולק אור החשמל בבית, אין צריך לעשות מאומה, רק להזדרז בפעמים הבאות להדליק בזמן או מעט קודם לזה.

3) אם גם אכילת כזית לחם (כ-20 גרם) מפריעה לו מאד, הרי הוא פטור מאכילת לחם, יסתפק במקום זה באורז, או בפירות משבעת המינים.

כדאי לבדוק אפשרות של לחם כוסמין או לחם שיפון שבדרך כלל הם יותר נוחים לעיכול.

א) הגדרת מתעסק היא שלא כיוון כלל למלאכה, כגון חשב להגביה את התלוש וחתך את המחובר. אבל הדלקת האור היא מעשה שנעשה בציווי המוח בהכרה ברורה, אלא שהאדם לא השקיע בו מחשבה מיוחדת.

 ב) אדרבא משמע דלולי הטעם "דחשבינן ליה שטעה בתפלות שבת בין זו לזו", היינו מחזירים אותו, למרות שהטעות היתה בלא כוונה מיוחדת.

ובכל אופן נלע"ד שאין מקום ללמוד מדין זה, דהא בעלמא עקימת שפתיו אינה נקראת מעשה, ולפיכך אין מקפידים אלא על טעות השכל.

על הדלקת נרות ההמונית שעורכים בלובי או בחדר אוכל  – אסור לספרדים לברך, הפיתרון הוא להדליק בחדר פנס חשמלי של נורת ליבון (לא לד) ולברך על הדלקה זו "להדליק נר של שבת"

לא נראו לי דברי כת"ר. הירושלמי והרמב"ן וסייעתם מדברים על דברים שיש בהם עמל וטורח ויגיעה, כ. עו"ש. אבל החשמלמ אדרבא מהותו היא להקל על היגיעה, הייתכן שלעלות במעלית לקומה עשירית יהיה נחשב כיגיעה יותר מהעולה לשם ברגליו ?

א. אם זה רק בתור מראה מקום, ולסימנא טבא (כעין בזמן חז"ל שאומרים לילד פסוק לי פסוקך) שפיר דמי.

ב. דעת מרן רה"י להקל לקרוא לאור החשמל תפילו יחידי, וכמו שכתב בפירוש בהערתו שם. וכן שמענו מפיו בכמה הזדמנויות.