כבר כתב מור"ם בהגה ביורה דעה (סימן ס"א סעיף כ"ה): במקום שנוהגין לשחוט אצל עכו"ם אם נמצא טריפה נשאר לעכו"ם ואם נמצא כשרה לוקחו הישראל, פטור מן המתנות. עד כאן. ואף שכאן ההסכם קצת שונה (שלוקחים רק את החלק), לדינא אין הבדל, דזיל בתר טעמא, דכיון דאינו מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ליה ברירה דתיהוי דידיה, וכמובא בש"ך (ס"ק ט"ו) ובט"ז (ס"ק כ"ז). ובמקרה השני שלוקחים רק חלק מהכבש, אם גם בזה עשו תנאי שלא יקחו רק אם ימצא חלק, התשובה כנ"ל. ואם בכל מקרה לוקחים אותו חלק, הלכה פסוקה בשלחן ערוך שם (סעיף כ"ו), שאם אין העכו"ם שותף עמו אלא בראש, אינו פוטר אלא מהלחיים, ואם הוא שותף עמו ביד אינו פוטר אלא מהזרוע, ואם הוא שותף עמו בבני מעיים אינו פוטר אלא מהקיבה. ומה שציין בסוף דבריו שהוא שוחט לסוחר כהן, יש לדעת שכהן סוחר קבוע חייב במעשרות כמובא בש"ע שם (סעיף כ"ד). אלא שבנדון זה שעשו הסכם עם הגוי הרי הם פטורים וכנ"ל.