הבדל המשמעות ארשתיך לבין וארסתיך
אין הבדל . שין שמאלית וסמך מתחלפות. בכל ספר איוב המילה כעס כתובה בשין שמאלית והיינו הך
שלום וברכה, מספר שאלות בדקדוק:
1. בפרשת ויגש, מדוע בפרק מ"ו, פסוקים לב, לד: "רעי צאן", רעה צאן" - במלעיל (נסו"א), ואילו בפרק מ"ז פסוק ג: "רעה צאן" במלרע?
2. ב"על הניסים" בפורים: "הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו" - האם המילים: "הפרת" ו- "וקלקלת" הן מלעיל או מלרע? ומדוע?
3. ידוע כי הזקף מפסיק יותר מהטרחא (כמו: מקדש, ה' כוננו ידיך). אך בבראשית, כב, א': "וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:" - משמע לכאורה שהטרחא מפסיקה יותר מהזקף (הפסק בין דברי ה' לבין תשובת אברהם). מדוע? האם יש עוד מקרים כאלו?
4. בתהילים המילה "מני" (בחיריק) היא מלרע. מדוע? הרי מקורה במילה "מן", ולכאורה צריכה להיות ההטעמה במ"ם?
1. כללי נסוג אחור אינם ברורים כל הצורך (ויש ע"ז ספר שלם שנקרא דרכי הנסיגה), ובכל אופן יש כאן הגיון שצריך לבדקו בפסוקים אחרים, והוא בפס' ל"ב ול"ד המלה צאן היא העצירה, וזה גורם לעשות לפנ"ז נסו"א, משא"כ בפס' ג' העצירה במלה עבדיך ובזה פחות מתבקש נסוג אחור ודו"ק
2. מלעיל כי אלו דברים שקרו בעבר.
3. לא ידוע לי טעם לדבר [ולפעמים כאשר חושבים מוצאים טעם ולפעמים הדבר נסתר] ובכל אופן ידוע שיש יוצאים מן הכלל בטעמים, לדוגמא כמה פעמים זקף קטון יש לו דין אתנח.
4. היות ומלה זו צריכה להיות חטופה וסמוכה למלה שאחריה כמו המלה המקורית "מן" הוצרכו לקרוא אותה בחטיפה וממילא נעשתה מלרע כי במלעיל איננה חטופה [ומזה הטעם יש ג"כ דגש בנ' וכמ"ש הרד"ק בשרשים שרש "מן" ומשם שאבתי את התשובה לשאלתך]