שימוש במבשם אויר ודאורדורנט בשבת

מצוות שנים מקרא ואחד תרגום עניינה להגירר אחר קריאת הציבור כמאמר רב הונא חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור” ובשנה שהפרשיות מחוברות א”כ זו מצווה אחת. וממילא כדאי וראוי לא להפסיק אף בקריאת שתי פרשיות.

אין שאר פירות דומים ללימון כי מימיו אי אפשר לשתותן מרוב חמיצותן וצריך תיקון במים וסוכר ולכך כתב בב”י דלא חשיב משקה.

אך בשאר פירות אף שהם מעורבים עם מים מ”מ זה מפני צרכי מסחר אך את התרכיז אפשר לשתות בפני עצמו. א”כ חשיב משקה והוא מפרק בשבת.

ומ”ש הרמב”ם שתפוחים מותר לסחוט כי בזמנו לא הייתה רגילות לסחוט תפוחים ולשתות.

ולעצם הדבר, אינו ברור שהרי עינינו הרואות שיש הרבה מקומות שמוכרים מי פירות סחוטים במקום.

אשה הרגילה להתפלל שחרית חל עליה חובת קידוש רק אחרי תפילת שחרית, ואם רגילה גם במוסף חובת הקידוש חלה אחרי מוסף, ואשה שאינה רגילה להתפלל חובת הקידוש חלה מיד בקומה.

ולעצם השאלה, נכון שתחזור ותקדש שנית ואולם אם קשה לה הדבר מאד אפשר להקל לה. (ועי’ חזו”ע שבת ח”ב עמ’ קסח)

יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.

לא ראיתי שם שהענין הוא שכולם יהיו באותו “מצב” אלא שישיבה זה קביעות ועמידה זה לא קביעות, וא”כ פשוט שאם יש חלק שעומדים אין להעמיד את כולם, אדרבה יש לנסות להושיב גם את העומדים.

עיין במנוחת אהבה (חלק א’ פרק כ”ד הערה 61) שיש מקום להקל לפתוח דלת מקרר מכיון דלא איכפת ליה, ויש כאן ס”ס שמא כדעת הערוך דשרי אפילו באיסור תורה, ואת”ל כהאוסרים שמא אין איסור תורה בחשמל ופסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן מותר. ע”ש. ומצד החוט להט שיש במנורה (בדרך כלל כן הוא במקררים הישנים) ויש בזה לכאורה איסור דאורייתא של מבעיר גחלת של מתכת, זה ג”כ לא מוסכם, עיין בשו”ת תפילה למשה (ח”א סי’ נ”ט אות ח’), וא”כ הספק עומד על מקומו. ובלא”ה לדעתו שם (אות ו’) כל שאינו מתכוין לצרף אין איסור תורה להבעיר גחלת של מתכת.

ויש מגדולי חכמי הישיבה שליט”א הסוברים אין להקל בזה כלל בשום פנים ואופן, ויאמר לחמיו שכיון שלא איכפת לו שינתק לגמרי את המנורה מהמקרר.

איני רואה צד להקל לומר ליהודים מלכתחילה לעשות מלאכה ואפילו מלאכה דרבנן. אולי אפשר להתנות אתם במפורש שבשבת לא יעקבו אחרי הרכב שלכם, ואם יסכימו כן ואח”כ לא עשו כרצונכם יש מקום להקל.

לדעת מרן הגרע”י זצ”ל בחזון עובדיה ח”ה עמ’ ר”ו שכתב להקל באותיות ועדיף להחמיר, הוא הדין בצורות כמו לב או פרח.

אם יש בזה הצלת נפשות שיינצלו על ידי פרסום זה ודאי שמותר אפילו בשבת, וכל שכן בערב שבת אף אם אחרים יקראו את זה בשבת, אבל בלא זה אסור.

מרן ראש הישיבה שליט”א כתב בזה באריכות ובהרחבה בשו”ת בית נאמן ח”א סי’ כ”ה ואילך תוכל לעיין שם ותרווה צמאונך.