מלאכת סוחט

אין שאר פירות דומים ללימון כי מימיו אי אפשר לשתותן מרוב חמיצותן וצריך תיקון במים וסוכר ולכך כתב בב”י דלא חשיב משקה.

אך בשאר פירות אף שהם מעורבים עם מים מ”מ זה מפני צרכי מסחר אך את התרכיז אפשר לשתות בפני עצמו. א”כ חשיב משקה והוא מפרק בשבת.

ומ”ש הרמב”ם שתפוחים מותר לסחוט כי בזמנו לא הייתה רגילות לסחוט תפוחים ולשתות.

ולעצם הדבר, אינו ברור שהרי עינינו הרואות שיש הרבה מקומות שמוכרים מי פירות סחוטים במקום.

תכלית האזכרה השנתית היא להוסיף זכויות בעד הנפטר שבאותו יום שוב נידון בשמיים ולכן מביאים ברכות וכד’ לעילוי נשמתו, אך אין ספק שהתורה שלומדים לע”נ או שיעור וכדו’ שנמסר לע”נ זהו הדבר שהכי מועיל ומרבה זכויות לאין שיעור. ומכאן שגם את הזכויות הללו יש לשלוח לנפטר ביום בו דנים אותו בשמיים (יום הפטירה) אחרי. וזה לענ”ד בערב יום הפטירה אחרי השקיעה ולא לקראת סוף יום פטירתו טרם השקיעה.

אם אינו בולט, אפשר לכתחלה. אם בולט, אם עושה רק לבית או כלה, מותר. ואם הולכת עם כך , יש להמנע.

הטעם מפורש בלשון הרב בית יהודה שלא יכלה ללקט “מפני הטורח”, כי פירורי חלב דקים בחמאה סמיכה אע”פ שהם ניכרים למעיין מ”מ קשה ללקטם היטב.

לצערי איני יכול להשיב על זה כדבעי, כי הסוגיא עמוקה וארוכה, ואין הפנאי מסכים. אולם יש ליתן הדעת לכמה נקודות:

א.      מה שהעתיק כת”ר לשון הש”ע בפשיטות: “ואפה בו את הפת בעוד שהאבוקה כנגדו”, באמת זו תוספת הרמ”א על דברי מרן. אבל מפשט לשון מרן משמע דאף בלא אבוקה כנגדו אוסר, וכפי שדייק כת”ר גם מלשונו בסוף הסעיף.

ב.      האחרונים (הש”ך הט”ז והגר”א ועוד) האריכו מאד על דברי הרמ”א הללו, ונראה לפו”ר שמסקנתם שבע”ז יש להחמיר אף בעצים לוחשות ואין היתר אלא בגרף.

עי’ בספר יעלה הדס (פרק כ”ג סעיף כד) שכך מנהג תוניס מרוקו ואלג’יר. ומפסיקים לומר קדיש עד שבוע פקידת השנה (סוף יב חודש).

קדיש על ישראל אחר הלימוד אין נכון להפסיק כלל, כמ”ש בשו”ת רב פעלים ח”ב  (יו”ד סי’ לב), ובספר זכרי כהונה ח”א (מערכת ק אות ז) ובספר חזון עובדיה אבילות (ח”א עמ’ שלו).

סיום מסכת חשוב מאד, בפרט באזכרת הי”ב, אלא אם כן באזכרת הי”א יהיו יותר אנשים שזיכוי הרבים גדול מאד.

הרואה ס”ת בחלום מורה על בן זכר (ס’ מנחת יהודה של גאון המקובל ר’ יהודה פתאיה זצ”ל סוף פרשת וישב). ולגבי הכובד אולי את בשמירת הריון? יה”ר שיהיה בסימן טוב והצלחה ותלדי בשעה טובה וולד של קיימא בריא בגופו ונפשו. כדאי לעשות פדיון נפש לך ולעובר, ולתת כל יום פרוטה לצדקה ולהתפלל שהכל יעבור בשלום בע”ה.

העיקר לאומרו בתפלה וא”צ לזכור בעל פה. (יש לדון כשאומר הפסוק בעל פה מצד דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרם על פה – ומ”מ העיקר להקל בזה כמ”ש ביבי”א (ח”ט או”ח סוף סי’ יג).

עי’ ביביע אומר ח”ט (או”ח סי’ יג) שאין לחוש מצד הפסק אף שאומרו קודם “יהיו לרצון” האחרון. וכ”כ מר בריה דרבינא בהלכה ברורה (ס”ס קכ”ב). ולעניין שהסגולה “תפעל” – משמע שמועיל כל סוג פסוק).

השם “אריאה” או “ארייה” לא מוכר כשם יהודי, גם השם “ליה”. אפשר לקרוא בשם נועה או  אלישבע.