יום הולדת באדר א’ / ב’
באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.
בעלון 'בית נאמן' (גיליון 182 מוצ"ש בראשית תש"פ), הסביר הרב שליט"א למה כתוב לפעמים 'ברא' ולפעמים 'ויעש/וייצר', ותירץ הרב: שפירוש 'ברא' זה: יש מאין! ומביא ראייה לכך כי אף פעם לא כתוב 'ברא' על [מה שעשה] בן אדם, ומעולם לא אומרים: האדם ברא כלי או ברא שולחן וכד', ואין ביטוי כזה בבני אדם רק אצל הקב"ה, כי ברא זה: יש מאין. ומה שנאמרה לשון זו רק ביום הראשון: 'ברא אלוקים' ואילו בשאר הימים כתוב 'ויעש, וייצר' התשובה לזה אמרו חכמים שביום הראשון נברא כל מעשה בראשית, רק שעדיין לא הגיע זמנם להיגלות ולכן רק שם נאמר 'ברא'. ומה שבהמשך נאמר עוד פעמיים: 'ויברא' בתנינים ובאדם, הסיבה: כי בשניהם היתה בריאה מיוחדת. אצל התנינים היה זה בשל גודלם העצום זה כאילו בריאה מיוחדת ואצל האדם שהוא עצמו בריאה מיוחדת. עד כאן דבריו. שאלתי היא על פי דברי הרב שליט"א: מדוע אם כן אנו מברכים על הפירות, בלשון: 'בורא פרי העץ/האדמה/מיני מזונות וכד' ואילו על האדם שהיה בריאה מיוחדת אנו מברכים דווקא בלשון: 'אשר יצר את האדם' והרי לפי דברי הרב שליט"א היינו אמורים לומר: 'אשר ברא את האדם' ולא 'אשר יצר'?
הראני הבחור היקר ר' אחיה עובדיה הי"ו שמרן ראש הישיבה נר"ו התייחס לזה בספרו בית נאמן על התורה עמודים ז' ח'.
ותוכן דבריו שם שבכוונה תיקנו חז"ל בורא פה"ע / פה"א, לומר לנו שבכל פרי ופרי טמונה חכמה רבה, והרי הוא כבריאה ממש.
ועוד כתב שם, שבבריאת האדם נאמר גם לשון בריאה (בראשית א' כ"ז) ולשון יצירה (ב' י"ט) כי הבריאה מכוונת על הנשמה שבו והיא בריאה ממש. והיצירה היא על הגוף שנברא מהעפר והמים. ולכן תקנו בברכה לשון יצירה, כי ההודאה כאן היא על הגוף כמובן.