ידי היקר יש לשדל את האשה ולהסביר לה את גודל איסור שיש בשז"ל, ולבקש ממנה לפחות להיות איתה בזמן מינימלי ביותר כדי זמן קיום המצווה כרגיל בלבד, ובלי להכביד עליה וגם אתה תשדל כמה שפחות להכביד עליה, ויחד עם זאת להשתדל לעזור לה כמה שיותר ביחוד בזמנים אלו
ולעצם השאלה, התשובה היא ברורה – אין שום היתר להוציא ז"ל בשום זמן ובשום אופן
ולגופם של דברים נראה מתוך שאלתך שישנם רק שני אפשרויות או לשמש בהיתר או להוציא שז"ל באיסור
אך דע לך לחבר יקר! שישנה אפשרות טובה מכולם שבה תגיע לסיפוק רוחני שעולה על כל הנאה רגעית איזו שתהיה, והיא להרגל את עצמך להתגבר ולשלוט במצב ולא להפוך לעבד היצר הרע שיהפוך אותך לכל משחק כרצונו.
הדבר ידוע שישנה בחירה לאדם בכל מעשה שעושה והוא זה שמחליט אם לעשות כך או כך, מה שלא כולם יודעים שאותו כוח בחירה נמצא באותה רמה גם במחשבה וגם ברגשות יש בכל אדם כוח- אם ירצה להחליט על מה לחשוב ואיזה מחשבה לסלק מראשו, וכן האם להרגיש שמח או עצוב בעל תאווה או מרוצה ושבע, הכל תלוי בבחירה של האדם וכמה שהוא מאמין בכוחותיו
רוב ככל המצוות שנתן לנו הבורא תכליתן היא לתקן את מידותינו ולרומם אותנו לדרגה שהנשמה הרוחנית שנתן לנו היא זו שתמשול על הגוף הבהמי שמחובר אליה ולא להיפך ח"ו וככל שאדם מקפיד ומתגבר על רצונותיו הגופניים כך הוא מרומם את עצמו ואת נשמתו, והשמחה והסיפוק שיש בהתגברות הם ההנאה האמתית לאדם בעולם הזה ובעולם הבא. אין דבר שיותר משמח את האדם מאשר להיות בן חורין המשוחרר מכל עול אלא עושה רק את מה שנראה לו והוא לא עבד לתאוותיו ואין עול כבד מאשר עול התאווה שאדם שלא מתגבר עליו לא יכול שלוט בעצמו וככל שיספק את התאווה כך היצר יגדיל את שליטתו על גופו של האדם עד שמגיע למצב שכבר אינו מסוגל ללא אותה תאווה מה שאינו נכון כלל
לסיכום! בידך הדבר להחליט האם אתה בוחר להיות מלך על רצונותיך ותאוותיך ואתה מחליט מה אתה עושה ומה לא או שלהיות עבד עבדים ליצר הרע בלי יכולת להתגבר עליו שכל כוונתו שתהיה בידו כחומר ביד היוצר ואל תחשוב שאם תתגבר עליו ככל שהזמן יעבור יהיה לך קשה ולהיפך ככל שיעבור הזמן כך יקל עליך ותראה איך אתה מסדר גם בלי זה ואז תרגיש את ההנאה והסיפוק שאתה משוחרר ולא זקוק לשום תאווה בשביל שמחת חיים
ואדרבה זו ההזדמנות שנתינה לך עכשיו שבה תוכל אומנם לא מרצונך להתרומם ולעלות ברוחניות ולסגל לעצמך שמחת חיים אמתית שאינה תלויה בתאווה כזו או אחרת.
ואגב אולי בגלל שזה כ"כ קשה לך זו הסיבה שזמנו לך מן השמים ניסיון כזה כדי שתתקן מצוה זו ולא תקשה עליך יותר ולכל תגרום לך להבין שאתה הוא השליט על היצר ולא להיפך
ולעט עתה תזכור שזה פסיכולוגי וברגע שתחליט שאתה לא נכנע לזה ברגע כמימרא תיעלם התאווה והגע עצמך כיצד כולם מסתדרים מלאחר הלידה עד שנטהרת כחודשים בערך
ועצה זו הועילה גם לאנשים העובדים למחייתם ואינם מגדולי הדורות אלא אנשים כמונו ועזר להם בצורה מצוינת
לך בכוחך זה ותעסיק את מחשבתך בדברים אחרים ואל תשב בטל כי השעמום מביא לידי חטא, וכמובן להתרחק מכל מיני מראות ודברים אסורים המעוררים את יצר התאווה בהצלחה רבה
מספיק כשר. והטעם הוא שמצות חינוך מטרתה להרגיל את הקטן לקיים מצוות גם כשיגדל, וגם אדם גדול מעיקר הדין יכול לנענע בלולב “כשר”, לכן לולב “כשר” “משיג” את מטרתו במצות חינוך הילד. אולם, אדם בעל אמצעים, יכול לקנות לבנו לולב מהודר, מצד דוגמא אישית, שעל מצוות לא חוסכים, וזוהי חומרא ולא עיקר הדין. ועיין כעין זה שפסק בספר חזון עובדיה (סוכות עמ’ קנב סעיף כ’) שמותר לכתחילה לתת לקטן לאכול פירות או תבשיל אורז וכד’ מחוץ לסוכה. ע”ש.
בגמרא (סוכה נ”א עמוד ב’) מובא על מה ששנינו במשנה במוצאי יו”ט הבראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול, מאי תיקון גדול, אמר רבי אלעזר כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה, והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות למעלה ואנשים מלמטה ת”ר בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה, היכי עביד הכי והכתיב “הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל” אמר רב קרא אשכחן ודרוש “וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד” אמרו הלוא דברים ק”ו ומה לעתיד לבוא שעסוקין בהספד ואין יצר הרע בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה. ע”כ ומתבאר שאין בניית הגזוזטרא מכלל הבנין שנאמר בנבואה בצורת בנייתו אלא שהוכיחו חכמים כי לצורך הצניעות מוכרח להוסיף זה, אמור מעתה שאין צורך בתוספת זו אלא בעת שהכל באים ויש חשש לערבוב בין אנשים לנשים אבל במשך השנה לא. ולפי זה נראה שמה שכתב הרמב”ם בהלכות בית הבחירה בסתם הוא לפי שסוף סוף גם זה בניית בית המקדש אבל לא שכוונתו שחלק זה הוא הכרחי כמו שאר הבנין שהרי מוכח מהגמרא שאינו מכלל הבנין אלא רק לצורך צניעות בחג הסוכות ולפיכך כתב בהלכות לולב שבערב החג מתקינים שם גזוזטרא לומר כי בערב החג הוא מוכרח לגמרי שהיה בנויה שהיינו שגם אם במשך השנה הוצרכו להרוס אותה (כפי שמוכרח שאין זה הכרחי לבית המקדש) או שמאליו נשברה הרי שבערב חג סוכות צריכים לשים לב לכך שצריך שתהיה קיימת
ראשית, אשרייך שאת מחפשת את האמת, וב”ה שהתחלת להכיר את האמת, וזכותך גדולה עד מאד שעזבת את דרכך באשר היית, וברצונך לצעוד בדרך ה’ באמת. ויש לדעת כמה נקודות. א) שדרך האמת היא אחת, לעשות רצון הבורא יתברך בכל דבר בלא לסטות ימינה ושמאלה, וכל הלכה בשלחן ערוך, וכל אזהרה שחז”ל הזהירו, צריכים לקיימה ללא פשרות וללא עוררין. אלא שפעמים שיש מנהגים שונים ודעות שונות בעניינים שאינם מבוארים בהלכה ממש, ובזה יכולים להיות מחלוקות בין גדולי הדור, ואין בזה פסול. ב) ”חרדי” בפירושו האמיתי הוא שאדם חרד לדבר ה’ לקיים כל מצוותיו ולעשות כל רצונו, ופוחד לעשות עבירה להמרות את פיו חלילה. ואין קובע בזה היכן גר ומה לובש. שאם הוא מתנהג שלא כרצון ה’ גם אם יגור במקום שכולם ”חרדים” וילבש כמותם, אין הוא חרדי. ולהיפך אם ידקדק במעשיו לעשות כפי רצון ה’, גם אם יגור באיזור אחר וילבש מה שילבש [ע”פ המותר מן התורה], הרי הוא חרד לדבר ה’. ג) ”גדול הדור” הגדרתו ברורה, אדם שהוא משכמו ומעלה, השוקד על תלמודו בהתמדה רבה, ובקי בתורה כולה, וממשיך את שושלת גדולי הדורות שקמו לעם ישראל במשך כל הדורות, כמו הרמב”ם בדורו ומרן הש”ע בדורו, ומרן החיד”א בדורו ומרן הרב בן איש חי בדורו, ושאר החכמים והצדיקים כל אחד במקומו ועירו כידוע. וסמכו עליו גדולי הדור הקודם את ידיהם, ומזכה את הרבים, הן בהלכותיו ופסקיו וחבוריו, והן במעשיו שעומד בפרץ ומתקן תקנות כפי השעה הצריכה, ויראתו קודמת לחכמתו שאינה סוטה מדרך ה’, וכל מעשיו לעשות נחת רוח לפני הבורא, הרי הוא גדול בדורו. ואפשר שיהיו שנים ושלשה גדולי הדור, שכל אחד מהם שלם בכל הנ”ל, ואין לנו הקטנים לתת ציון מי גדול ממי. אבל ודאי שלא כל מי שלמד קצת או הרבה ויש לו קבוצה מסויימת, ופעמים שמתווה לו דרך חדשה, ייקרא גדול בדורו, חלילה. וברור. בכל קבוצה ובכל מקום, ישנם תמיד אנשים שהולכים בדרך שלהם, לטוב או למוטב, ואין מהם ראיה כל הכלל כולו. ולכן פעמים באנשים שכולם חרדים יימצאו אנשים שאינם מתנהגים כשורה, בין בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם לחבירו, ואין לקחת מהם דוגמא, ויש להיפך במקומות שאינם ”חרדים”, אנשים צדיקים וחסידים ויראי ה’ בעלי מדות טובות, טובים יותר משאר אנשים. והם החרדים באמת. ה) קיצוניות לעולם אינה טובה בדברים שאינם יסוד ועיקר, וצריך אדם לכלכל דבריו במשפט, ולדעת על מה לשים דגש חזק ועל מה לא. וגם איך ומתי ובמה להקפיד. ואין מקום לפרט. ו) אותם המחרימים קבוצות אחרות, ופעמים שפוסלים תלמידי חכמים, או מדברים על גדולי תורה. עושים עוון גדול, ומעשיהם נגד התורה, שאסור לבזות אדם מישראל וכ”ש תלמיד חכם, והמבזה ת”ח אין רפואה למכתו. ב”מ. והיום הדבר נעשה כהיתר ח”ו וכל מי שפוקח עיניו, מדבר כפי דעתו, ה’ יצילנו. ואין חלקנו עמהם. ז) היום היהדות החרדית, שהקומה ע”י גדולי וצדיקי הדורות הקודמים, הוכיחה את עצמה, באופן כללי, [ויש דברים שצריכים תיקון] ועומדים בראשה גדולי הדור הי”ו המנווטים אותה בדרכה, ואף שיש חילוקי דעות ועדות ומנהגים וכיוצא, מכל מקום יש קוים ברורים ומוסכמים על כל הגדולים, והם קוי יסוד, שאסור לזוז מהם. ושאר קבוצות שאינן מקפידות על אלו, וכל אדם איש הישר בעיניו יעשה, טועות הן. למשל, השולח בתו לצבא אף אם הם שומרי שבת ומסורת, הרי דבר ברור הוא ששם תרד פלאים, ומי יודע עם מה תשאר, מלבד שעצם הענין יש בו איסורים רבים כנודע. ואין כאן מקום להאריך בדברים אלו. ח) קיצורן של דברים שהמחפש את האמת, צריך לידע שהיא דרך אחת שה’ רוצה, והיא לשמור קלה כבחמורה בכל דבר. וזהו מה שאומרים כל גדולי הדור, פה אחד. והיא הדרך שצריכים כולם לילך בה, אלא שיש כאלו שמועדים בדרכם ואינם נוהגים כהוגן, אף אם הם משתייכים לקבוצה זו או אחרת. ואדם שרצונו לעשות האמת, לא יסתכל עלינו רק על מה שהקב”ה שואל ממנו. ולכן למעשה הדרך הנכונה לעניות דעתי, לחפש מדרשיה ספרדית לבנות המתחזקות ומחפשות את האמת, ורוצות לשמור את התורה כפי רצון הבורא, ולגדול ולהתעלות שם. ולהיות קשורה לרבנית אמיתית צנועה ויראת ה’. ולא להיות מושפעת מהסביבה בדברים שאינם תואמים את הדרך הנכונה. ולהשתדל להשתלם בין בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם לחבירו, שכך היהודי האמיתי החרד לדבר ה’, צריך לעשות. ויוסיף תפילה אמיתית מעומק הלב לבורא יתברך שיעזרך על דבר כבוד שמו, לילך בדרך הנכונה. וע”י ההשתדלות והתפילה, בודאי יפתחו כל השערים, ויהיה לך סייעתא דשמיא גדולה. כמאמר רז”ל הבא ליטהר מסייעין בידו.
קודם כל, מצד אחד ודאי טוב שעשיתם שהתרחקתם ממנה, וכך תמשיכו לעשות, מכל מקום מצד שני יש לשמור על כבודה עד כמה שהדבר ניתן (וכמובן ה’ משלם בכפלי כפלים למי שמרבה שלום בעולם). ולגבי הבקשה שלה לבוא להתנצל, אם אין הדבר קשה והוא חד פעמי, מאוד מאוד כדאי ללכת והתנצל גם אם לא עשית כלום, אך אם זה עלול לגרום בעיות גדולות ולעורר את הרצון שלה לריב וכיוצא בזה, יש להמנע, ולשלוח התנצלות קלה בטלפון וכיו”ב. ברכה והצלחה.
מתוך הסיפור נשמע שאשתך לא הבינה את דבריך כראוי והיה נשמע לה שלא כ”כ אכפת לך מהחטופים, מה שלא התכוונת באמת אלא רק מה עדיף חיילים או חטופים, אלא שכאשר היא שאלה מה היית עושה אם אני הייתי שם, בזה היא כמעט רשמה נצחון כי בודאי שתאמר שהיית נוהג אחרת, אבל אתה לא רצית שהיא תנצח בוויכוח אז אמרת שלא היית נוהג אחרת, או אפשר שהשיקול היחידי שלך לומר את האמת שזה לא משנה מי נמצא שם.
כך או כך זה טעות.
בשביל לנצח בוויכוח לא פוגעים באשה, כדאי לך לסגת אחור לגמרי מעמדתך (אף אם עדיין אתה חושב שאתה צודק), ולא לפגוע בה כך. וכן גם אם השיקול היחידי שלך הוא לומר את האמת, הרי למדנו בתורה שמותר לשנות מהאמת מפני שלום בית, ואם כן היה מותר לך לשקר ולומר שאם היא היתה שם לא היית חושב ככה.
איך לתקן? קודם כל לעתיד לא לחזור על טעות כזאת לעולם. ולעבר תוכל ללכת אתה לאיזה טיול או סיבוב, ושתראה שהאוירה רגועה ושמחה תאמר לה שחשבת עוד פעם והיא צודקת בכל מה שהיא אמרה, ובטח שמה שאמרת שגם אם היא היתה שם היית נוהג באותה צורה זה היה טעות, ורק בשביל שלא רצית להפסיד בוויכוח אמרת כך, אבל עכשיו שאתה חושב בהגיון היא צודקת.
איני מכיר מנהג כזה, ואף במנהגי תונס לא מצאתי, ויתכן שבמשפחה נהגו כן.
ומכל מקום מכיון שנהגו ויש בזה סימן טוב כדאי מאוד להמשיך במנהג זה, בפרט שמן הסתם הוא חשוב לאשה ועושה לה נחת רוח. ואפשר אולי למצא פתרון אחר לשמירת הטריות, כגון לשים בקופסה ששומרת טריות (יש כאלו מיוחדים ללחם).
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
