טעה בקידוש שחרית
יצא ידי חובה, ואף הוציא אחרים אף שהם עומדים ע”פ הסברות שכתבו הפוסקים לגבי קידוש של ליל שבת, עיין למרן בב”י סי’ רע”א וחזו”ע ח”ב עמ’ ט”ו ואילך.
אם כן, הרי גם כן לראשונים אלו לא סגי בקבלה בדיבור בעלמא (כמו בקבלת שבת), וצריך לומר ברכו. אם כן, צריכים לקבל שבת בברכו דוקא ולא ע"י דבר אחר כדי לקיים מצות תוספת שבת, שלכאורה במקומות שדורש הרב לפני ערבית אינם מקיימים המצווה.
– מרן כותב שנוהגים לקבל באמירת "מזמור שיר ליום השבת" אע"פ שאינו חלק מסדר התפילה כלל. וא"כ הוא הדין לפזמון "לכה דודי" שאפשר לקבל בו שבת.
– ובכלל יש אומרים שבכדי לקיים מצוות תוספת שבת, א"צ אמירה כלל, ודי במה שפורשים ממלאכה בזמן התוספת (ע' מנוח"א ח"א עמ' ק"ה), ולשטם התוספת בתפילה נאמרה רק להחמיר שלא יוכל עוד לעשות מלאכה. על כן – הנח להם לישראל.