1) מותר. מתי שתרצה.
2) אפשר כל נר.
3) הריני מנדב הנר הזה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ע"ה (או רבי מאיר בעל הנס ע"ה) זכותו תגן עלינו, ובזכות זה נזכה… 4) מבקשים מה' בזכות הצדיק.
5) בבית העלמין "פונוביז'" בבני ברק, הכניסה מהכביש של גבול ר"ג – בני ברק רח' חזון איש – רח' בן אליעזר ר"ג.
6) יש בישיבה עצמה וגם בביהכ"נ של הרב בשעה 7.00 ובעוד מקומות בארץ.

אלו דברים שאין להם שיעור מדוייק. היות ונהגו לעשות הכפרות בתרנגולים, אומדים מחיר של תרנגול פחות – או – יותר. ועל פי זה קבעו 26 ₪ שהוא קרוב לשיעור הנ"ל וכמנין שם הוי"ה – הרחמים.

ניתן לתרום כאן באתר "פדיון כפרות" שהולך לעמלי תורה, ומחזק את הישיבה על אלפי הבחורים והתלמידים, וזכות המצווה גדולה מאוד שמקיים גם את מנהג ישראל, וגם מחזיק תורה שאין למעלה ממנה, לעמוד ולהליץ זכות בשעת החתימה.
>> לקיום מנהג פדיון הכפרות בהידור לחץ כאן <<

אם אכן יש לכם צורך בתנור החדש, תוכלו לקבלו ולהכשירו באופן הבא: – ראשית יש לנקות היטב היטב את דפנות התנור מבפנים וכן את הדלתות, בחומר חריף (מסיר שומנים) בלי לפסוח על שום חריץ. – אחרי שנוקה התנור מכל לכלוך הניכר לעין, יש להסיקו בחום הגבוה ביותר למשך חצי שעה, כדי לשרוף את אידי האיסור שנבלע בדפנות, ומותר אח"כ לכתחילה להשתמש בו למאכלי חלב או בשר. – את החצובות (הברזלים שעליהם מניחים את הסירים) יש לנקות היטב היטב כנ"ל, ואח"כ יש להגעילם (להכניסם לתוך סיר של מים רותחים מבעבים על האש), או ללבן ליבון קל (להעביר אותם באש מבלי לחכות שיתזו מהן ניצוצות). – המבערים עצמם, אינם צריכים שום הכשר, מאחר ואינם באים במגע ישיר עם הסירים. עם זאת יש לנקותם היטב. והמחמיר להגעילם – תבוא עליו ברכה.

יש כמה יישובים על זה, ואחד מהם של הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל, שיש לספור את הרווחים בין אות לאות, שהרי גם הגויל קודש, ואמרו חז"ל שהרואה ספר תורה שנשרף קורע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על האותיות.

עדיף שתי יודי"ן
שלא יקרא אַרְיֵה (שם של בן).

זמן "עלות השחר" אינו 92 דקות לפני הנץ, אלא 72 דקות. אלא שנחלקו הפוסקים אם לחשב אותן בדקות שוות או בדקות זמניות. ובלוח של הישיבה אנו מחשבים הדקות הללו לפי "שיטת המעלות", כפי שביאר באורך מרן ראש הישיבה באור תורה (טבת תשנ"ה סימן מ"א).
זמן טלית ותפלין הרשום בלוח של הישיבה הוא שעה בדיוק לפני הנץ, וזה ע"פ עדות החכם והתוכן ר' יהוסף שווארץ (ראה בשו"ת איש מצליח חלק א' סימן ט"ו דף נ"ב ע"ב, ובהערות שיח אלעזר שם), ועוד פוסקים. וכן מנהג ירושלים, וכפי שצויין בילקוט יוסף חלק א' (מהדורת תשמ"ה עמוד קל"ז). ואע"פ שמרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל שם כתב שלענין פועלים יש לסמוך על דעת הסוברים שהוא שש דקות אחר עלות השחר, אולם באיש מצליח שם (דף נ"ב ע"א) דחה שיטה זו בתוקף. ונראה לי שגם הסומך על המקילים, אין לו להקל בתרתי – לחשב עלות השחר ב-72 דקות זמניות, וזמן טלית ותפלין ב-6 דקות בלבד, אלא צריך לחשב את עלות השחר כ-72 דקות שוות [גם בקיץ], ו-6 דקות לאחריהן הוא זמן טלית ותפלין. (וסמך לזה מדברי האיש מצליח שם בדפוסים חדשים עמוד רמ"ה ד"ה וראיתי).
לסיכום: אין להניח טלית ותפלין אלא שעה בדיוק קודם זמן הנץ שבלוחות, ובשעת הדחק המקדים 6 דקות לפני כן – יש לו על מה לסמוך.

לדעת הגר"ח נאה 331 ליטר. ולדעת החזון איש 648 ליטר. והמנהג היום להחמיר להצריך 1000 ליטר, לחומרא בעלמא. ועיין עוד בספר שערי מקוואות (סעיף קטן ה').

אברך שנעדר מהכולל כמעט חדש לא מגיע לו מלגה. המילגה מגיעה לקופת הכולל. אם יש טענות ומענות יפנו לד"ת.

אינני מכיר, תפלה מכל הלב חשובה יותר מקמיע.

הנני להשיב שוב, ולבאר עוד. הנה מדין תורה אין אשה טמאה אלא אם כן ראתה דם בהרגשה, אבל אם לא הרגישה ומצאה פתאום כתם על גבי הבשר או הבגד, הרי זו טהורה מן התורה. וחכמים גזרו על כל ראיה אפילו בלא הרגשה, וכן אפילו מוצאת כתם שאינה יודעת אם הוא ממנה, כל שאין לה במה לתלותו הרי זו טמאה. וכיון שאינה טמאה רק מדרבנן, הקילו בכמה אופנים, ומהם אם מצאה כתם על גבי דבר שאינו מקבל טומאה. ואפילו אם הכתם ודאי ממנה טהורה. אמרו חז"ל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ועמדה וראתה דם, הרי זו טהורה כיון שלא הרגישה בו. (אבל אם היתה לה הרגשה, טמאה בכל אופן). והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. "פד" נחלקו בו חכמי הזמן אם הוא מקבל טומאה, ואשה שמוצאת כתם עליו טמאה או לא. ולפי דעתנו אינו מקבל טומאה כיון שנעשה לשימוש עראי, ולכן אם מצאה כתם בלא הרגשה על גבי פד בימי טהרתה, אין הכתם מטמאה, והרי זו טהורה לבעלה. ונחלקו עוד האחרונים אם דין זה שכתם ע"ג דבר שאינו מקבל טומאה אינו מטמא אפילו בודאי מגופה, נוהג גם בימי שבעה נקיים, דכיון שאינו מטמאה כאילו לא ראתה דם כלל או לא. ובזה לענ"ד יש לחוש למחמירים, דדוקא בימי טהרה כתם זה אינו מטמא, אבל בימי שבעה נקיים, שכבר היא טמאה מחזות ראיתה הראשונה, והתורה מצריכה שיסתם המעיין ותהיה נקיה לגמרי, כל שראתה ודאי מגופה, אף שמצאה אותו ע"ג דבר שאינו מקבל טומאה, הרי זה מוכיח שלא נסתם מעיינה, והוא סותר את הספירה, ומונה מחדש, ופשוט שכל זה כשהוא כתם דם ולא הפרשה שאינה דם. ולכן כתבתי שאם רוצה להניח פד בשבעה נקיים, יכולה להניח רק אם תראה על גביו כתם, דינה כמצאה כתם ע"ג בגד לבן. ולגבי דעת מרן הראש"ל נר"ו, מה דעתו הרמה בפד הנה לא נתבאר בפירוש בספרו גבי "פד", אבל כתב שנייר אינו מקבל טומאה, וניילון אינו מקבל טומאה, ונראה לפי זה דה"ה פד. וע"ע בטהרת הבית (עמוד ת"ה בסופו). ולגבי שבעה נקיים דעתו הרחבה שדינה כמו בימי טהרתה (שלא הרגישה ומצאה ע"ג דבר שאינו מקבל טומאה, אינה סותרת, אבל לכתחלה מודה שצריכה ללבוש בגד לבן ולא בגד צבעוני, ורק באשה שרגילה בכתמים היקל לה ללבוש בגד צבוע אף בימי שבעה נקיים. וגבי פד בימים אלו לא כתב בפירוש מה דינו. ולכאורה דינו כבגד צבוע. ויש שהקילו לכתחלה להניח פד, ואם תמצא כתם טהורה, ורק אם תראה בהרגשה או הרבה תסתור, עי' בספר משמרת הטהרה. ולענ"ד אינו מחוור, והעיקר כמו שביארנו. ועי' בספה"ק הנ"ל בתשובתי הראשונה, ומשם בארה. והנלע"ד כתבתי.