קדיש על ישראל
יש לומר את הקדיש לפני “ברוך שאמר”, כה”ח סופר (סי’ נ ס”ק ו) עי’ שם הטעם. וכן פסק בהלכה ברורה ח”ג (עמ’ תיח הי”ד).

שלום וברכה לכבוד הרב צמח מאזוז שליט״א,אני בחור ישיבה/תיכון (בן 17), משתדל בעזרת ה׳ לשמור מצוות ולהתפלל בקביעות. יש לי שאלה מעשית שמלווה אותי: בבית יש לחץ גדול מאוד שאצא לתפילה במניין בכל מצב ובכל יום, ולעיתים זה גורם לי להתפלל בלחץ, במהירות, ועיקר הבעיה—בלי ריכוז ובלי יישוב הדעת. לעומת זאת, כשאני מתפלל ביחיד בזמן מאוחר יותר (עדיין בתוך זמן תפילה), אני מצליח להתפלל יותר בנחת, בכוונה, ולהרגיש חיבור אמיתי לתפילה.אני לא שואל מתוך רצון “להקל” או להתחמק ממניין, אלא להפך—אני רוצה שהתפילה תהיה אמיתית ומכוונת ולא טכנית ומאולצת. מצד שני, אני יודע כמה גדול עניין תפילה בציבור, ובמיוחד לגבי שחרית, וגם חשוב לי שלום־בית וכיבוד הורים.אבקש מכבוד הרב הדרכה: 1. האם במצב כזה עדיף להתעקש על מניין גם אם הכוונה נפגעת מאוד, או שיש מקום לקבוע שלפעמים אתפלל ביחיד עם כוונה בתוך הזמן? 2. האם אפשר לקבוע דרך מאוזנת (למשל מניין בכמה ימים קבועים/בתפילות מסוימות) כך שאשמור גם על מעלת מניין וגם על תפילה בכוונה? 3. איך נכון לנהוג מול הורים שמאוד מקפידים בנושא, כדי לשמור על כיבוד הורים ושלום־בית?
זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.
אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.