איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
האם שמדליקים נר לע"נ צדיק, או כל נפטר אחר, זה מועיל לנשמתו, זה גורם לו איזה שהוא נחת רוח, והאם כת"ר יכול לתת מקורות, ויה"ר שיהיה שכרכם כפול מהשמיים.
כתב רבנו בחיי (פרשת תרומה כ"ה ל"א): כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות ומתהלכת בעידוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה, מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור חשמל, לפיכך היא נמשכת אחר האור, מפני שהוא מינה ולכן אמר שלמה נר ה' נשמת אדם . עכ"ל. ואף על פי שנראה פשט דבריו שמדבר על אדם חי, שנשמתו נהנית מהאור, מכל מקום למדנו שיש לנשמה הנאה רוחנית מהאור, וגם הנשמה נמשלה לנר, לכן נהגו להדליק נרות לכבוד הצדיקים ולעילוי נשמת, ואין ספק שבזה הוא מכבד את זכרונם והכבוד שעושים לנפטרים עושהלהם נחת רוח, כנלע"ד. ואם מדליקים בבית הכנסת, העילוי נשמה דול על אחת כמה וכמה. וכן אם קונה זכות ההדלקה והכסף הולך להחזקת תורה ובית הכנסת וכו'. יש בזה זכות עצומה לאין ערוך,ועל המנהג הזה ומקורותיועיין באורך בחזון עובדיה שמחות (חלק ג עמוד נ"דהערה כ') ברוחב. ובתשובה אחרת "באתרא קדישא הדין" [=באתר הקדוש הזה] ציינתי וד לשו"ת רביד הזהב (חלק ב' ) לרבי דוד ברדא שליט"א. שכתב דברים נפלאים בזה. עיין שם.