יום הולדת באדר א’ / ב’
באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.
כתוב בגמרא במסכת עבודה זרה (יג:) שרבי יעקב קנה סנדל מיריד של עבודת כוכבים, ורבי ירמיה קנה פת מיריד של עבודת כוכבים. וכל אחד אמר לחבירו "יתמא (חסר דעת) עבד רבך הכי (רבך, רבי יוחנן, עשה כך שהרי זה אסור)? ואומרת הגמרא ששניהם קנו מבעל הבית, שאין בזה איסור, אבל כל אחד סבר שחבירו קנה מסוחר של עבודת כוכבים,שזה אסור. אבל קשה לי, למה כל אחד לא דן את חבירו לכף זכות, שקנה מבעל הבית?
כתב הרב עובדיה מברטנורא בפרקי אבות כשהדבר שקול ואפשר לדונו לכף זכות או לכף חובה וכו' יש לדונו לכף זכות ובמעשים אלו כל אחד מהחכמים הנ"ל לא היה הדבר שקול אצלו אדרבה היה נראה לו לפי הענין שחבירו טעה בדין ועל כן הוכיחו
מאת: פלוני | תאריך: ב׳ בטבת ה׳תשע״ח – דצמבר 20, 2017
קשה לי שהרי זה נאמר רק על אדם רגיל, אבל תלמיד חכם צריך לדונו אפילו בכה"ג לכף זכות, ולאדם בינוני נמי ראוי ונכון לדונו בכה"ג לכף זכות? ושמא י"ל שהוא דוקא בינו לבין עצמו, אבל אם יכול להוכיחו אינו כן. ומ"מ אכתי קשה לי שלא היה לו להוכיחו בלשון חריפה כזאת? תודה רבה לכבוד הרב.
לענ"ד נראה כמו שכותב כת"ר שלדון לכף זכות הוא דוקא כשאינו מוכיחו, אבל כשמוכיחו למה עשה כך מותר.
ומה שכינהו בלשון גנאי ובחריפות "יתמא" עיין בתשובות חו"י (סימן קנ"ב) והדפיסה הח"ח בסוף ספרו שכתב שיש מקומות שכינו כן בדרך הלצה ובדיחותא, ויש מקומות שהיו המוכיחים חבריהם וגדולים מהם ולא הקפידו כלל ע"ש. ומה שהשיב לו חברו ג"כ יתמא עיין ביצה (כ' ע"ב) האי צורבא מרבנן דא"ל לחבריה מלתא, לא ליהדר ליה מלתא טפי ממאי דא"ל חבריה ע"ש ומשמע שלהחזיר אותה מילה מותר.