יום הולדת באדר א’ / ב’
באדר א’, ומכל מקום מכיון שהשנה זה כבר עבר אפשר לעשות באדר ב’.
האם תוכל לעזור לי להבין את פירוש הרשב״ם לדברים פרק כ״ו פסוק ב "״נותן לך ושמת בטנא לפי שהוא סוף דבר הלמד קמץ אבל לך מחובר לפניו״ נראה לי שכוונתו שבפסוק ב המילה ״לך״ היא סוף עניין , (סוף משפט התאור) ואילו בפסוק א (ולכך מתכוון הרשבם במילה ״לפניו״) המילה ״לך״ קשורה למילה ״נחלה״ ״נותן לך נחלה״ היה נראה לי כך לולא הטעמים, אבל הטעמים מראים שבשני המקרים המילה ״לך״ מוטעמת בטיפחא התוכל לעזור לי להבין מה אומר הרשבם כאן?
לפני דברי רשב"ם הם בפסוק י"א וא"כ דבריו מבוארים יפה שבפסוק ב' נאמר: "נותן לך ושמת בטנא" ומלת "לך" בטרחא טעם מפסיק הלמ"ד בקמ"ץ אבל בפסוק י"א שנאמר: נתן לך ה' אלוקך" ומלת לך מוטעמת בתביר שאינה מפסקת כ"כ אלא מחוברת למלים הבאות (ה' אלוקך) ולכן הלמד מנוקדת בשוא
מאת: פלוני | תאריך: כ״ה באלול ה׳תשע״ה – ספטמבר 9, 2015
עדיין קשה לי, הרי הרשב״ם כותב ״אבל לך מחובר לפניו״. למה כוונתו ״לפניו״? לא סביר שכוונתו למילה שלפני המילה ״לך״, שכן אין החיבור למילה שלפני משנה את ניקוד המילה, אלא החיבור למילה שאחרי . במקרה שלנו שבפסוק ב' , ״לך״ ינוקד בקמץ תחת הלמד כיון ש״לך״ אינו מחוברת למילה ״ושמת״ שאחריה. אם כן, נראה לי שהמילה ״לפניו״ מתייחסת למיקום המילה בטקסט. המקום הראשון בו מופיעה המילה ״לך״ לפני כן, הוא בפסוק א' :נותן לך נחלה״. ואומנם, כאן ״לך״ קשורה ישירות לנחלה. זהו משפט אחד. נראה כביכול שכיון שגם בפסוק א המילה ״לך״ מוטעמת בטרחא, לכן ניקוד הלמד יהיה שווה בשני המקרים, היינו בקמץ, אבל אין הדבר כך. אומנם בשני המקומות ״לך״ מוטעמת בטרחא שהוא טעם מפסיק, את משקל הטעם שונה בשני הפסוקים. בפסוק ב' הוא מופיע במקום בו הפסוק מחולק לארבע (בהתאם לתוכן, לא לגודל) ואילו בפסוק א' הוא מופיע במקום בו הפסוק מחולק ל16, ולכן, למרות שבשני הפסוקים זהו אותו טעם מפסיק, הרי משקלו בתוך פסוק ב' כבד ממשקלו שבתוך פסוק א' ולכן אין הכרח שהניקוד אות הלמד יהיה זהה.
"לפניו" של הרשב"ם הכוונה למלה הבאה. וכן קראו הקדמונים בדר"כ למלים הבאות "לפני" ולמלים הקודמות "אחרי"