איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
ראיתי בספר "בן איש חי הלכות" שנה שנייה פרשת ויצא אות כא שהרב כותב שם שמנהגם בבגדד היה להבדיל מעומד ובעיר הקודש ירושליים לא נהגו להקפיד בזה. כיצד זה יכול להיות שדעתו של רבנו יוסף חיים היא להבדיל מעומד אם ראינו בקרב גדולי המקובלים שמתעקשים שדווקא בישיבה צריך להבדיל?
הבן איש חי לא כתב שהיו "מתעקשים" אלא שלא נהגו להקפיד. ואין בזה דבר ששיך לקבלה. ואנו נוהגים לשבת בהבדלה כדעת מרן השולחן ערוך (סימן רצ"ו סעיף ו') וכן פסק בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סימן כ"ו)