איספנדות
עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.
ישנו מנהג שראינו שנוהגים, שלפני שאדם יוצא לנסיעה ארוכה, או טיסה וכדומה, קרובי המשפחה נותנים בידיו של הנוסע, סכום מסוים של כסף, ואומרים לו שהוא שליח מצוה כעת, וכשיחזור מהמסע, יתן את הכסף לצדקה. מטרת המנהג היא ככל הנראה להבטיח את לכתו וחזרתו של הנוסע כשהוא בריא ושלם, שלא יאונה לו כל רע. האם זה באמת מועיל וכדאי לעשות כן, או שאולי זה מיותר ודי בזה שמתפללים עליו?
מנהג ישראל תורה הוא, והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ולעניות דעתי הוא מנהג טוב, אמנם נכון שיתן מעט צדקה שם במקום שנסע אליו, וחלק הנשאר יתן בחזרתו. ואף אם יתן שם הכל, הוי ליה שלוחי מצוה שאינם נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן.
וכמובן שיאמר תפלת הדרך, ויאמרו ויברכו אותו בברכת לך לשלום. אבל ענין זה הוא תוספת ברכה ושמירה.