ראיתי בספר הנפלא מלוה ה' (כמדומה בעמ' צא-צג) שכתב שמותר למכור שטר חוב במחיר מוזל, אע"פ שזמן הפרעון לא הגיע, ובלבד שהמוכר לא יקבל עליו אחריות אילו יהיה עני הלוה ולא יוכל לשלם. והטעם שכתב שם הוא, שבאופן כזה יש לתלות שמה שמוכר בזול הוא כי רוצה להיות בטוח במעותיו, ולא בגלל שזקוק לכסף מזומן בדחיפות. וכן כתב להתיר למכור צ'ק במחיר מוזל, מטעם שיש לתלות שמוכר אותו כי לא רוצה להיות מדווח ע"י הבנק למס הכנסה, ולא בגלל שצריך כסף בדחיפות [והתיר שם אפילו אם מקבל עליו אחריות אם לא יהיה כיסוי לצ'ק, והיינו מטעם שהלוה הוא הבנק ולא החתום על הצ'ק, וא"כ כשאין כיסוי הוא כשטר שלא לוה בו הלוה, ונחשב כשטר מזויף, שעל זה מותר לקבל אחריות]. ע"ש. ושאלתי היא: א. למה אנו תולים שכוונתו כך, והרי לכאורה אם כוונתו היא שצריך מעות בדחיפות, הויא לה ריבית דאורייתא, ולמה לא נחוש בספק דאורייתא?
ב. מה הדין כשמוכר הצ'ק יודע בעצמו שבאמת הוא מוכר בזול כי הוא זקוק למעות בדחיפות, האם גם אז מותר לו למכור- כיון שאינו אומר זאת במפורש? ואם כן- מדוע?