דעת הגר"מ לוי זצ"ל לעניין הכלל שאין אומרים "קים לי נגד מרן"

שלום וברכה

בשאלה לא מבואר אם היה בסיר מאכל בשרי או לא ונפרט

אם היה בסיר הבשרי רק מאכל פרוה הכל מותר

אם היה בסיר בשר או עוף והמכסה החלבי היה בן יומו או מלוכלך והזיעה היתה בדרגת חום שיד סולדת בו הכל נאסר (האוכל נאסר והסיר והמכסה צריכים הגעלה)

אם המכסה נקי ולא היה בן יומו (לא השתמשו בו לחלב ב24 שעות האחרונות) הסיר והמאכל מותרים והמכסה החלבי צריך הגעלה

כן מבואר בשו”ע סימן צ”ג ס”א ובהוראה ברורה שם

 לא שמענו. צריך ליזהר שלא ליכנס עמוק.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1118).}

לדעת מרן אין מברכים הגומל רק על ארבעה הנזכרים בגמרא, וזה לא שייך להם. לכן יעשה מסיבת הודיה בבית בפני עשרה (כולל אותו) ויאמר נשמת כל חי. אפשר גם עשרה מבני המשפחה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1118).}

תעשו סעודת הודיה משפחתית בבית (בעשרה), ובעלה שיחיה יאמר בשבילה נשמת כל חי. אין כאן לא תאונת דרכים ב”ה ולא נס היוצא מגדר הטבע.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1116).}

אם בטוח שיקפידו, אפשר להתארח אצלם ואין לחוש לבליעת הכלים. ועיין בשו”ת יחוה דעת חלק חמישי (סימן ל”ב).

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1116).}

אם הטעם פגום אין חשש, ומכל מקום המחמיר תבא עליו ברכה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1116).}

מדובר כשיש חשש לאוכלם. תוכי אף אחד לא אוכל.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1116).}

מצד שמיטה אין בעיה כלל לעקור עצים כשאין כוונתו לתועלת האדמה ויש הוכחה לכך שאין כוונתו לתועלת האדמה (עיין בשביעית ירושלמי פ”ד משנה א’ וברמב”ם פרק א’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט”ז ובאור לציון שביעית עמוד ל”ג). ולכן חצר שעשויה למשחק וכל כיוצא בזה או שיש הוכחה אחרת שאין מטרתו להכשיר הקרקע לזרוע, מותר.

אך מצד איסור עקירת אילן פירות המבואר בכף החיים (יו”ד סו”ס קט”ז), הנה באילן שאינו עושה פירות כלל, אין לחוש כמבואר ברמב”ם פרק ו’ מהלכות מלכים ה”ט) דאילן שהזקין ואינו עושה פירות אין איסור לקוצו. ע”ש.

והסיכום אפשר לעקור עצים אלו אם אין מטרתו להשביח הקרקע לזריעה ויעשה היכר לדבר.

הוקשה לרבנו יונה מה הראיה מפסוק זה שהאומרים ד”ת כאילו אכלו משלחנו של מקום, הרי תחלת הפס’ הוא “המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים-אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי” וגו’, וא”כ הפסוק אינו מדבר כלל על סתם שלחן אלא על המזבח. ותירץ שלשון דיבור הוא לשון פרטי ולא כללי, כמו וידבר ה’ אל משה, וע”פ זה ביאר שגם בפסוק הנ”ל כאשר דיבר עמו בלשון פרטי בא לרמוז לו שכרגע אינו מדבר על שלחן של מעלה דהיינו המזבח, אלא על השלחן של כל אחד ואחד כאשר אומרים עליו דברי תורה.

אם הדברים אינם ברורים דיים נשמח לבאר שוב.

מגיע להם הנצחה חלופית. מסתמא כל תורם התכוין לכמה שנים טובות. יש לנו בבני-ברק בביהכ”נ “אליהו הנביא” לוח-שיש חדש ובו תורמים משנת תש”ה!

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}