דעת הגר"מ לוי זצ"ל לעניין הכלל שאין אומרים "קים לי נגד מרן"

1) ודאי שעל האורח לשלם בעצמו מה שנתחייב, אולם אם יזכה המארח את הכסף לאורח (ע”י אחר) ואח”כ יעבירנו לצדקה לזכותו – מסתבר שיועיל זה להצילו מאיסור.

2) נראה לענ”ד שצריכים לעשר, שהרי לא שילמו על הלימודים על דעת שזו הלואה העתידה לחזור אליהם, שלא כל סטודנט זכאי למלגה.

3) א”צ לעשר.

1. לעניות דעתי זה נקרא ד”לא שכיח הזיקא” ואין להפסיק באמצע התפילה בשביל לעבור למרחב המוגן אלא אם כן הוא טרוד בתפילתו מחמת זה, אז יכול להפסיק ללכת לשם (בלי דיבורים!) עיין סימן קד סעיף ב וסעיף ג ובמשנה ברורה ובבאור הלכה שם.
2. צריך לומר את התחנון ביחיד. אך “ויעבור” יאמר בטעמי המקרא. עיין יביע אומר (חלק ג סימן יא) ובהלכה ברורה (חלק ז עמוד מב).

1. ככל שהאדם מאמין יותר כך הוא מפחד פחות.
2. אמנם כן יש הרבה מקרים מצערים, ולכן כדאי מאוד להמנע מלשמוע עליהם, כי הם משפיעים לרעה על הנפש, גם לאנשים אמיצים.
3. מאוד חשוב להיות בקשר עם “רבנית” ולשמוע שיעורים באמונה והשקפה, זה ממש עוזר להרגיע. כמובן שמדובר על רבנית שמדברת בצורה חיובית. אמנם קיום המצוות צריך להיות מתוך הכרה ושמחה, אולם הרב מתחילים מתוך יראה ולאט לאט הם מרגישים את האור. יצויין שביהדות יש אפשרות לשאול כל מה שלא מובן, הכל מונח על “השולחן”.
5. כדאי לשנן משפטים של בטחון או אמונה, כגון: הק שומר עלי בכל רגע ובכל מקום. או: אני רגועה ומוגנת ובטוחה.
בהצלחה – 0504130320
נ”ב: מומלץ לשמוע את השיעורים באמונה של הרב יגאל הכהן ב”קול הלשון” טל: 052-9999777

יש ספר מסורת המסורת של ר’ אליהו בחור, וכן יש ספר מבוא המסורה של ר’ יוסף קלמן.

אם אפשר להתפלל אחר כך אפילו ביחיד, עדיף יותר, ואם לא אפשר להתפלל פועלים בשעת הדחק כזאת.

יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).

והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.

[pdf-embedder url=”https://www.ykr.org.il/wp-content/uploads/2024/07/פתיל-תכלת.pdf” title=”פתיל תכלת”]

יש כאן דין נ”ט בר נ”ט בשעת בישול שנחלקו בו האחרונים, עיין בהוראה ברורה (יו”ד סי’ צ”ה סק”ח) שמעיקר הדין יש להקל, ושכ”פ מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם (ח”ז עמ’ פ’). בפרט שכאן זה עובר לסיר ולא עובר ישר אל האוכל, ובזה אפשר שגם המחמירים יודו להקל. [ומלבד זה באופן שרק אחד רותח בחום של יד סולדת אפשר שאינו בגדר שעת בישול].

בכל לוח שנה יש זמן ברכות ק”ש, ואם עבר זמן זה יש לומר את ברכות ק”ש בלא שם ומלכות.
וכל זמן שלא עבר חצות (ג”ז מופיע בלוח) יש להתפלל שחרית, אך אם עבר חצות, יש לחכות לזמן מנחה, ולהתפלל מנחה פעמיים.
לגבי השעה 11, ברכות ק”ש בלא שם ומלכות, ותפלת שחרית יש להתפלל.

כריעה זו הובאה בבן איש חי (ש”א פ’ כי תשא אות י’) בשם חסד לאלפים ומהר”א מני, וכתב שאין לזה טעם לפי הסוד. ע”ש. ונראה בפשטות שהטעם הוא זכר לשכותי כפי שהיה למשה רבנו בשעה שעבר הקב”ה. ולפ”ז אין לחלק בין יחיד לציבור.
ואף אם אין טעם זה נכון, ודאי שאין איסור לשחות ביחיד.