לפני שנתיים בערך ישבתי עם אחותי מול המחשב, וראינו אתר לא צנוע בכלל שקפץ, ואמרתי לה שזה לא אני אלא אבא. ואני חזרתי בתשובה מאז והבנתי שזה לשון הרע ואסור היה לי להגיד כך. אמרתי זאת גם בגלל הכעס שידעתי שזה הוא, וגם בגלל הבושה שלא תחשוב אולי שזה אני, הייתי צריך לשתוק וזהו.
האם היום כדאי לתקן זאת - עלי להגיד שזה אני ולא אבא שלי. כי זה בושה שהיא חושבת שזה אבא שלי שהוא מבוגר. וגם זה לשון הרע מאוד ברור. מה עלי לעשות אני בצער גדול מאד על כך.
לא התברר לי מהשאלה האם האתר ההוא "קפץ" או שבאמת הודלק בכוונה על ידי אביך. אבל מכל מקום עיקר התשובה היא חרטה על העבר, וקבלה לעתיד שלא לחזור על המעשה. (לדעת החפץ חיים חלק א' סוף כלל ד', עליך גם לבקש מחילה מאביך, אולם האחרונים (עיין חזון עובדיה – ימים נוראים עמוד רמ"ד) חלקו עליו בזה וסוברים דאדרבה על ידי בקשת מחילה הוא יצטער יותר, לכן עדיף שלא לבקש).
לגבי האמירה לאחותך – אם היא עדיין זוכרת את המקרה (ותאמין לך שזה אתה), ראוי (ממדת חסידות) להפיל את האשמה עליך (עיין חפץ חיים חלק א' סוף כלל י'), בפרט שהאשמה באמת גם ובעיקר על זה שישב והסתכל, ולא רק על המדליק. וה' יקבל תשובתך ברחמים וברצון. ומכאן ולהבא – חושבנא טבא.
אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).
האזכה של י”א חודש היא פחות חשובה לכל הדעות (אף שנהגו לעשות אותה גדולה יותר).
ולגבי אם האזכרה של י”ב חודש היא העיקרית או של י”ג חודש, נחלקו הפוסקים. ומנהג ג’רבא שהאזכרה של י”ב חודש היא העיקרית, כמבואר בשו”ת “ים של שלמה” להגאון הרב יחזקאל מאזוז זצ”ל, ושם מבואר שכן דעת מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א, עי”ש.
ולכן, למעשה, כדאי לעשות את הסיום באזכרה של הי”ב חודש.
איך יתכן לחזור בתשובה כאשר בפועל המציאות לא משתנה?
יש תשובה על כל העבירות שבתורה, רק שתהיה תשובה אמתית וכנה ואיתנה, עם כל חלקי התשובה, אלא שלפי גודל וחומר העבירה, כן צריך להחמיר בתשובתו.
וידוע מה שאמרו חז”ל ביומא (פו.) שבעבירות חמורות שיש בהן כריתות ומיתות בית דין (שהוא כמו עריות ורציחה), אין די בתשובה ויום הכיפורים, אלא צריך גם יסורין למרק ולנקות את האדם. ופסקו הרמב”ם בהלכות תשובה (פרק א’ הלכה ד’).
וכבר כתב הרמב”ם (שם בסוף פרק ג’) שאין לך דבר עומד בפני התשובה. ע”ש. והרי לך קין שהרג את אחיו הבל (ב”מ), ועשה תשובה ונתקבלה תשובתו, כמו שכתוב בתורה, ועיין במדרש.
ומה ששאלת, הרי המציאות אינה משתנה, אמת שכן הוא, ולא רק בעבירות אלו, אלא גם בשאר עבירות, הרי שאכל נבילות וטריפות ועשה תשובה. וכי מעשה האכילה נמחק, חילל שבת ונסע במכונית בשבת קודש (ל”א), ועשה תשובתו, הרי המעשה קיים. ואף על פי כן שייך תשובה.
והתשובה על כל זה, כי התשובה היא חסד מהבורא, שעל ידה מתקן האדם כל הפגמים והצער שגרם בעולמות העליונים, ואיך זה מתקן אין אנו יודעים, רק שכן אמר לנו ה’ “שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם”. ועיין להרמח”ל הקדוש בספרו היקר מסילת ישרים (פרק רביעי) שכן כתב בפירוש, שאף שרצח ונאף, מועילה תשובה, וביאר איך זה מועיל, עיין שם בדברי קודשו.
ובספרי המקובלים יש תיקונים לכל עבירה, ועל עבירות כאלו האריכו איך לעשות התיקון.
ואם חלילה נכשל אדם בזה, ילך אצל חכם ורב אמיתי, שיורה לו דרך תשובה. וכדאי לו לשוב בעוד כחו במתניו שיוכל לתקן בעולם הזה את מעשיו. ושב ורפא לו.
היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול הזקן אינו אלא מידת חסידות, וראוי לשמוע בקול ההורים לימנע מזה (ע’ ספר חסידים סי ש”מ ובבית לחם יהודה יו”ד סי ר”מ סק”ח).
אבל אם יודע הבן שגידול הזקן שומר עליו מירידה רוחנית בעניינים אחרים, אינו צריך לשמוע להוריו המורים לו לגלחו. אבל מאידך ראוי גם שלא להתווכח עמם בזה בצורה חזיתית רק להסביר בניחותא ואולי לבוא למשא ומתן או לפשרה בנושא, כגון זקן מסודר וכיו”ב. ועי”ז יניחו לו להתקדם בענינים מהותיים יותר.
בכלל תמהני, וכי רק גידול הזקן מפריע להוריו? שמירת שבת, כשרות מוקפדת וכו’ לא מפריעה להם?
לא מצאתי דבר מפורש בזה, אבל הדבר פשוט שא"צ לעמוד לאב לאחר שהגיע לבית, כאשר קם להביא ספר וכאשר קם להביא אוכל וכדו' וגם למעשה לא ראינו מי שעושה כן וכמ"ש כבודו. ומה שמצאנו בס"ת הוא דין מיוחד כיון שקם בבית כנסת לעיני כולם ולס"ת, זה מקום לכבדו. [וגם מסתבר שהונהג במשך הדורות ונקבע ממילא לחובה, אבל מעיקר הדין אין חיוב בזה]
במצב ואינך יודע (וע"פ רוב אדם לא יודע) יש להימנע מחוות דעה, ובוודאי לא לבזות שום תלמיד חכם מכל צד, דכלל בידינו שב ואל תעשה עדיף ומובא כיוצ"ב בספר חפץ חיים שאם אדם אינו יודע אם לדבר על פלוני ואולי אפי' מצווה לדבר עליו כדי שישמרו או שלא יטעו וכד' או אולי אסור. הדין שאין לדבר מאחר שאם טעה בדמיונו, יענישוהו בעוה"ב ויאמרו לו, מספק היה לך לא לדבר. וכעין שאמרה אשת און בן פלת "אם משה אם קורח אתה לא שייך, ונצל בזכותה. ופעמים אחד צודק בחלק מהדברים וזולתו צודק בחלק אחר. וע"ז נאמר "המשכיל בעת ההיא ידום" ומה שכן צריך לעשות למנוע מבני ביתך ושומעי עצתך, שלא לדבר בזלזול על שום ת"ח ולכבד את כולם, ולהימנע מכל לשון הרע ורכילות ולהרבות שלום ככל שניתן, וע"ע בהקדמת ספר שבות עמי מאמר כבוד ת"ח
אם התפילין שייכים לאב, ודאי שאין כאן ענין של זריזין מקדימין אם עי"ז ייגרם ביטול מצוות לאב, אדרבה האב קודם כי זה שלו. ומה שאמרו (בקידושין ל ע"ב) אם הבן זריז וממולח הוא קודם לאביו ללמוד תורה, הוא מפני שמוטל על האב מהתורה, לדאוג לבנו ללמוד כמ"ש בק"ש ולמדתם אותם את בניכם. משא"כ כאן שאין חיוב מיוחד לאב לקנות תפילין לבנו.
ואם התפילין נקנו מכספי שניהם, יש בזה ענין של זריזין ואע"פ שהוא גורם לאביו שייבטל מזה, וכמ"ש הפוסקים שאין התלמיד חייב בכבוד רבו להניח לו שיקנה עלייה לס"ת וכדומה. (ואע"פ שבאמת כך רגילים לעשות מפני הכבוד, זהו דוקא בדבר שאינו חיוב, אבל תפילין שהוא חובה – הקודם זוכה).
אשה נשואה פטורה ממצות כיבוד הורים בכל דבר שמפריע לבעלה, אבל אינה רשאית חלילה לזלזל בהם וכדומה. ולכן כל עוד שאת שומרת על כבודם ועושה מה שאת יכולה, אין זו אחריותך לרגשותיהם אע"פ שהם מוצדקים מאד.
ההורים אינם מחוייבים לסייע לילדים בקניית דירה וכדומה, בפרט כאשר מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם זאת. בודאי ובודאי שאסור לדרוש מהם או להתלונן ולכעוס אם אינם מוכנים לעזור לנו.
איני יודע אם בעלך מייחס חשיבות לדעת תורה ויסכים לדבר עם רב על כך ולקבל את דברי הרב. אם יש סיכוי סביר לזה, אפשר להעביר אלינו את מספר הטלפון האישי שלך כדי שנברר איך נוכל לעשות זאת. אם הבעל הולך לשיעורי תורה וכדומה ויש רב שהוא שומע ממנו ומעריך אותו, כדאי לנסות לפנות אליו כדי שינסה לסדר את הענינים. גם ההורים שלו יתכן שאם יבינו ממך את המצב יתערבו בענין וישכנעו אותו להפסיק מדרישותיו ולשנות את התנהוגותו.
אפשר לנסות בדרך טובה, להסביר את הקושי שלך ושל הילדים, אולי זה יעורר את רחמיו אע"פ שהוא מאד כועס.
אם כל האמור לא עוזר, תנסי לומר לו שגם את לא רוצה ללכת להורים שלו, כי לא שייך להתנהג איפה ואיפה בן המשפחות. יתכן שאם יראה שאת נחרצת בזה יסכים ללכת גם לבית הורייך, ומתוך שלא לשמה יבוא גם לשמה. כל זה בתנאי שאין חשש גדול שהמצב יחמיר ויחריף.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.