שאלה לגבי עיון

כלל גדל בידינו: אין מחליפים את השם רק במקרה של מחלה חס וחלילה או עיכוב שידוך וכדומה. וגם אז רק “מוסיפים” ולא משנים לגמרי (ספר מקור נאמן חלק ב’ סי’ אלף תש”כ) אמנם שם רחל יש שלא העדיפוהו מכמה סיבות אך, אך באופן כללי הוא שם טוב (שם בסימן אלף תרס”ד). איני מציע לכם להחליף את השם ובפרט ששם רחל יותר טוב משם ליבי (עי’ שם בספר סימן אלף תש”ז) . רק אם יש עיכוב שידוך או חולי וכיוצא, יש להוסיף שם ולא לשנות. לולא זה כבר ארבעים וחמש שנים הסתדרתם עם שם זה כדאי להשאר איתו מקסימום לעשותו שם חיבה “רחלי” וכיוצא.

כלל גדל בידינו: אין מחליפים את השם רק במקרה של מחלה חס וחלילה או עיכוב שידוך וכדומה. וגם אז רק “מוסיפים” ולא משנים לגמרי (ספר מקור נאמן חלק ב’ סי’ אלף תש”כ) איני יודע מה הניסיונות וההתמודדויות שכתבתם כל אדם יש לו ניסיונות והתמודדויות בחיים, ורק אם זה ממצב בלתי ממש בלתי נסבל כמו עיכוב שידוך וכיוצא אפשר להוסיף שם. לולא זה לא כדאי.

לא כל צרה יש לתלות בשם, צריך להתחזק באמונה שהכל ממנו יתברך ולהיות בשמחה להתפלל לבורא עולם ותת כל יום פרוטה לצדקה ובע”ה תראו נפלאות.

הרי”ש נקראת כמו בחולם (קמץ קטן), אולם מרן רה”י ע”ה הכ”מ כתב ששם זה מתאים יותר לבנים, ולבת עדיף רונית או רינה. (מקור נאמן ח”ג סי’ אלף תרס”א)

התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”

אם ב”ה הכל טוב לא משנים סתם. אבל אין שום בעיה לקרוא לו בכינוי חיבה “מאורי” וישאר השם העיקרי “מאור”.

מרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ היה אומר שלא כדאי לחדש שמות שמתחילים ב”לי”, אפשר לקרוא יהודית (לכבוד חנוכה), או הודיה (להודות לה’ על הנס).

כבר אמרו חז”ל כל מיני חיות יפים לחלום חוץ מן הפיל ומן הקוף (ברכות נו סע”ב). ובפרט אם באו מהרהורי היום כגון שקרא בספר או ראה וכיוצ”ב. ואם החלום מצער אותך לתת ח”י שקלים לצדקה ולומר : “רבון העולמים תבטל את החלום הרע”. (עלון בית נאמן מספר 488 אות ב).

בגלל דברים מעין אלו יש נמנעים לילך למקווה בזמננו. ויש הסוברים שכן צריך לנהוג. כי אע”פ שהטבילה מעלתה גדולה ומוסיפה טהרה וקדושה לאדם, אם הדבר גורם הרהורים רעים וכיו”ב שב ואל תעשה עדיף. והנכון להימנע ולעמוד על עיקר הדין שא”צ טבילה לאיש בזה”ז כלל.

אמנם אם אפשר לו לילך בזמן שאין הרבה אנשים ולא עומדים כך בתור, רק יטבול בזריזות ויצא, הוא טוב ונכון, שמרויח תוספת קדושה וטהרה. ואם הוכרח לילך בזמן שיש ריבוי אנשים יראה לשמור את עצמו, וכגון אם יש לו משקפיים במספר גבוה יורידם מתחילה ולא יבוא לידי ניסיון ויזרז עצמו במהירות כל מה שיוכל.

ומכאן אזהרה שלא לשלוח ילדים ונערים כלל, כי במקום להוסיף להם טהרה, אפשר שיהיה להפך חלילה, וכשיגדלו ילמדם שישמרו עצמם ויזדרזו וכו’. אבל לשלוח נער לבדו שכשאינו יודע מה קורה עמו, אינו נכון. ולצערנו אירעו גם מעשים מאנשים שאינם יראים, וכל ערום יעשה בדעת.

ולעצם השאלה, איני יודע איך אותו אדם, אם יקבל או יתריס, אם שומע לעצה או לא, ועשית כחכמתך אם החלטת לדבר עימו תדע איך לומר אולי דרך אגב עניין אחר. ויותר צריך לדבר עם האחרים שיזהרו וישמרו עיניהם וליבם. וטוב להם.

ניתן ליצור קשר בפלאפון מס’ 054-8450228. אחרי השעה 22:00 בערב.

הואיל ומדינא דגמרא מותר באופן אחד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, רק מרן חשש לשני הפירושים,

לכן אם הצער רגיל שאפשר לחשוש ולהחמיר אין הכי נמי, אבל אם הצער מרובה יש לסמוך על עיקר הדין דדשרי כחד מאן דאמר.

והתוס’ במנחות מיישבים קושיית ר”ת אבל אינם משנים את הכרעת ההלכה.

(כשכותבים מקורות כגון סעיף לא יש לסמן גרשיים ל”א או לעשות סוגריים (סעיף לא) שלא יראה כמו המשך המשפט וכמו שכתבת בשאלה “סעיף לא ראיתי…”)