כהן ששונא את אחד מהקהל רשאי לעלות לברכת כהנים?

המנהג פשוט כדעת מרן לפשוט הידים כשגביהן כלפי מעלה, והכפות כלפי הקרקע. ולחומרא כדאי לזקפן מעט כלפי הקהל.

תפלה בנץ היא הידור הלכתי (ולהרבה פוסקים תפלה אחר כך היא דיעבד), ואילו כהנים אין חיוב והידור הלכתי לשמוע ברכת כהנים, לכן עדיף תפלה בנץ.

המנהג המקורי שמוזכר ברמב”ם ומרן הוא שהכהנים מתחילים את יברכך.

והבא”ח פרשת תצוה אות א’ כתב שע”פ הסוד כדאי שהחזן יאמר תיבת יברכך, ושכן הוא שינה את המנהג בבגדאד. אולם באור תורה חשון התש”ן סי’ י”ט כתב שיש לנהוג כמו המנהג המקורי, וכתב שהסכים עמו מרן ראש הישיבה שליט”א. ע”ש.

במשנה ברורה (סי’ קכ”ח ס”ק ל”ז) כתב שאם הכהן שונא את הציבור לא יעלה. (ומקורו מהזוהר והובא בעוד אחרונים). ומשמע שאם שונא רק אחד מהקהל אין בעיה שיעשה ברכת כהנים.

מקור הדין שהזכרתם בסי’ קכ”ח סל”ג ועיינתי שם ולא מצאתי ראיה לפסול בנ”ד, כי האומר לאלפי”ן עייני”ן הרי הוא משנה את ההבנה של המלה (אף אם אין הבנה אחרת), אבל האומר יאיר זה בדיוק ההבנה של יאר.

אם הדברים לא ברורים או לא נכונים נשמח לקבל תגובה.

כך נהגו בתונס, לוב, אלג'יר ועוד מקומות. וכן נהגו בביהכנ"ס האיטלקי בירושלים.

ומקרוב מצאו מקור לזה ע"פ דברי הט"ז בסי' קצ"ח ס"ק כח. (זה שמעתי ממרן שליט"א).

אם חושש שאינו כהן א"כ איך מברך ברכה לבטלה ולא חושש משום לא תשא שם ה' אלקיך לשוא. ואם מברך ולא חושש א"כ אינו יכול בד בבד ללכת לבית קברות. ומה לכהן בבית הקברות ואי אפשר לתפוס החבל משני ראשיו

ובעיקר הספקות הנ"ל אחר הכל רוב ככל הראשונים סוברים שגם קברי צדיקים מטמאים, הרי"ף בתשובה, רבנו גרשום, התוס' הרמב"ן בתורת האדם, הרא"ש, הריטב"א, הנמוק"י, הר"ן, ומהרי"ל, ועוד ראשונים רבים. וכן משמעות לשון מרן הש"ע ז"ל וגם סברת הראב"ד יחידאה היא ורוב ככל הראשנים חולקים עליה ויש הסוברים שגם הוא לא התיר למעשה אלא שמהתורה אין איסור ואחר שעם כל הספיקות עדיין רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים אוסרים, פשוט שאין מקום להקל בזה וע"ע בקונטרס אראלי מעלה הנד"מ באורך

אף שהעיקר להלכה לאסור בזה, שכן דעת רוב הראשונים וכן נראה מהשולחן ערוך. ובזוה"ק לא כתוב בפירוש היפך זה (רק בגיליון הזוהר). וכן רבים מגדולי המקובלים תפסו לאסור בזה, ובראשם המקובל האלוקי הכהן הגדול מהר"ר שאול דוויק זצ"ל (עיין בשו"ת בכורי יעקב זריהן סי' כ'). ויש להבהיר לכהן זה את זה, מכל מקום אם לא ישמע לנו, יש להעלים עין ולתת לו לעלות לדוכן, אחר שסוף סוף יש כאלה שמקילים, בפרט לציון רשב"י שיש הטוענים שנעשה באופן המותר לכהנים (עיין בשו"ת מנחת יצחק ליקוטי תשובות סי' קכ"ט ועוד). אף שגם בזה העיקר להחמיר למי שאין לו מסורת ברורה של היתר (כמו שהארכנו בס"ד בקונטרס אראלי מעלה).

א. מי שעומד בתפלה ושומע ברכת כוהנים רשאי להפסיק מתפילתו ולשמוע את ברכת הכוהנים אלא שאינו רשאי לענות אמן

ב. אין איסור

ג. כיון שאין מטרת הנחת הטלית בנרתיק שיהיה מוכן לשבת הבאה אלא משום כבוד הטלית אין בזה חשש איסור (עיין שו"ת אור לציון ח"ב פכ"ד ה"ד)

ד. היות וכל קדושת רשב"י הייתה מעין עולם הבא בשבת (בניין אב ח"ג)

בספר עמוד ההוראה מביא לשון הקמיע, ואינו מנוקד בשמים יודעים איך לנקד. בד"כ כשמברכים את הבנים והבנות ביחד, קוראים כנוסח הפסוק, ומי שמברך את הבנות לבד יקראם כדת, והעיקר הכוונה.