הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

יישר כחו וחילו על בקיאותו הרבה, ולא התפניתי

הבנת את דברינו היטב. 1. התנסחנו בצורה זו,

מאמר זה חובר ע"י הרה"ג ר’ נסים חיים חזקיה חורי זצ"ל (מחבר ספר נחלת אבות על הש"ס, נתיבות התשל"ה), ונערך בתוספת מרובה ע"י מרן ראש הישיבה שליט"א (בליל כ"ג מנחם אב התשל"ד).

מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ט) כתב

לכבוד שאר בשרי רבי אייל חדאד נר''ו זכיתי

– אין להם בד''ץ מפני שהקמח אינו שמור,

יש בזה מחלוקת. לדעת מרן הראש"ל הגר"ע יוסף

מי אמר שאבדו, מה שלא נזכרה, מפני דאמרינן

בתחלה, יש להתחזק באמונה ובטחון בבורא יתברך שמו,

האמת שאין מספיק זמן ומקום להסביר הכל, אבל

דבר זה אסור ולא מומלץ, ואם אפשר לימנע