בסידור אינני זוכר שהשתמשנו בלשון זו. אבל היא

דרכו של החזון איש בכמה דברים שלא לשנות

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

אבל גם בשאר המנהגים יש בהם שבע חוליות

א. אסור לקורעם וכמבואר במנוחת אהבה חלק ג'

מעיקר הדין אין חיוב ללכת בטלית קטן רק

אינני יודע באיזו מהדורת משניות אתה לומד (לא

איתא בסוף מנחות (ק"ט:) תניא אמר ר' יהושע

1. שבעה קנים, 9 פרחים, 11 כפתורים, 22

קצירת העומר ודאי דוחה שבת. והראיות מהתורה שבכתב

כתב הרוקח בפירושו לתפלה שהוא על פי הפסוק

ועודויין. זה לשון משנה במנחות (דף ע"ח ע"א)

עיין בספר מקור נאמן (חלק א' סימן סג

כי יש סתירה בין המשניות בין מסכת מגילה

מקיים מצות עשה מן התורה, שכך שנינו במסכת

בזמנו כתבתי דלכאורה יש לקשור כשיטת הרמב"ם, כיון

שאלת חכם חצי תשובה. מה שדייק כת"ר מלשון

א) שאור – זה מה שמחמיץ את העיסה,

1. לא נכון, עיין במנחות דף חי ע"א