איני מבין. השואל ביקש לדעת "אם יש בזה

בודאי, עיין סנהדרין (דף ק"ה עמוד א) :

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

הרמב"ם בסוף הקדמתו לחיבורו הגדול כותב: "לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". בזה נבין כמה מקומות שהרמב"ם כותב דבריו בקיצור נמרץ ובזהירות מופלגת, בהתחשב בקוראים הפשוטים שחסר להם הקדמות ידועות בתלמוד.

ועשית ככל אשר יורוך קאי אסנהדרין לענין הלכה.

יפה מאוד! כיוונת לקושיית הגמרא בסנהדרין (דף מ"ג

מקור מאמר זה הוא במסכת סנהדרין (דף מ"ב

חטא ישראל בבנות מדין היה בפהרסיא, ואמרו חז"ל

עליך לומר את ההלכה, גם אם אינך יודע

השורש ר.ש.מ אינו בלשון הקודש ממש, ואינו נמצא

1. זו אינה סגולה, רק הפרעה לחברא קדישא.

על המנהג להבעיר מדורות בפורים, שמעתם פעם? כולנו בטוחים כי המנהג הקדום להדליק מדורות הוא בל"ג לעומר, אך לא! האמת היא שהמנהג העתיק יותר הוא לעשות מדורה בפורים דוקא.

המזלזל בתלמידי חכמים נקרא אפיקורוס (זו גמרא מפורשת

ככה כתבו בזמנם גם בימי בית שני, ובזמן