שונות

מנהג ה”בסיסה” הוא מנהג יהודי ג’רבא לעשות אותו בליל ר”ח ניסן מערבים את הקמח של הבסיסה עם שמן במפתח ומבקשים מהקב”ה בקשות. אח”כ מערבים בה דבש או סוכר ואגוזים ושקדים וכיו”ב (כ”א לפי מנהגו) ואוכלים. הבסיסה היא מאכל חגיגי אצל יהודי ג’רבא ולכן ביום ר”ח ניסן שהוא ראש לכל החדשים, ויום הקמת המשכן ואותו היום נטל עשר עטרות, עושים שמחה.
כתבתי כאן בקיצור, תוכלו לראות הכל בהרחבה בספר למען ידעו דורותיכם ח”א עמ’ רי”ד.

אמנם זה שם חדש ואולי עדיף שם של אחת מהצדקניות שהיו במשך הדורות, מכל מקום הוא שם עם משמעות טובה, כמו שכתוב “אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך”.

אי אפשר לענות על שאלה חשובה כזאת בלי להכנס אל תוך המקרה ממש.
רק תשובה כללית אפשר לענות שפעמים רבות אדם יכול מתוך עבודה עצמית רבה לשנות את המצב ולהגיע למציאות שאינו צריך כדורים.
רפואה שלימה ובריאות איתנה.

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

בספר ילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ תשצ”ב) הביא תשובת מרן הגרע”י זצ”ל שכתב להקל בזה בחתונה (כמובן לא מלכתחילה) וכיוצא בזה שנפגשים באקראי, אבל כאשר נפגשים באופן קבוע לא היקל בשום פנים ואופן. עיין שם. אך שם דיבר בבנים ובנות דתיים לאומים שעלול לצאת מזה נזק, אך בנידון כמו שלכם שאין מה להפסיד, לכאורה עדיין יש מקום להקל. אח”כ ראיתי בשו”ת “השלוחים” (סי’ ע”ב, עמ’ ש”צ) שהביא דברי הרבי מחב”ד זצ”ל שהיקל בזה בהסתייגות מוחלטת בברית המועצות, מכיון שאין דרך אחרת להצילם מהתבוללות ונשואי תערובת, ובעקבות התנאים והקשיים המיוחדים במדינה זו, ואחרי כל זה התנה שהישיבה תהיה נפרדת. עיין שם. ונראה לי שתוכלו ללמוד מזה לנידון שלכם להקל, אך לא בישיבה מעורבת לגמרי. מלבד זה חפשתי בעוד ספרי אחרונים ולא מצאתי שהקלו בזה באופן שהמפגש הוא קבוע.

[לשואל: השאלה נענתה ע”י רבני בית ההוראה ולא ע”י מרן שליט”א]

חפשתי בספרים על יהדות תונס ולעת עתה לא מצאתי משפחה כזו.