צאת שבת

לפי מה שפסק הרה״ג רבי משה לוי זצ״ל בספרו מנוחת אהבה (פרק ט הלכה ב) שמי שנאנס ולא אכל סעודה שלישית עד ששקעה החמה בזמן בין השמשות חייב לאכול, אבל מ״מ לא יאכל יותר מכביצה לחם. ובהערה למטה כתב הטעם הואיל וזמן בין השמשות הוא בתוך חצי שעה ליציאת הכוכבים שמתחיל זמן קריאת שמע, ואז אסור לאכול יותר מכביצה לחם לכן אסור לאכול יותר מכביצה עכת״ד. האם הנשים שאינן מתפללות ערבית ואינן קוראות קריאת שמע כיון שמספיק להם תפילה אחת ביום האם גם כן אסורות לאכול יותר מכביצה לחם, או כיון שאינן קוראות קריאת שמע יכולות לאכול יותר מכביצה לחם?

מי ששכח בתפילת מעריב אתה חוננתנו, ואח"כ בירך על מאכל קודם הבדלה, האם יאכל או יאמר ברוך שם וגו'.

אדם שלא עשה הבדלה במוצ"ש ולא אמר אתה חוננתנו ושומע את שיעורו של מורנו ורבנו האם מקבל על שמיעת השיעור שכר לימוד תורה כשל שבת או שכר הלימוד נחשב כבר ליום ראשון והשכר כיום חול כיום חול?

מי שטעה בהבדלת מוצאי יו"ט, ושתה היין אחרי ברכת הגפן טרם סיים ברכת המבדיל, מה דינו? השיב הרב יעקב כהן שליט"א: ימלא את הכוס שנית, ויאמר ברכת המבדיל, וישתה שוב, כי מה ששתה קודם נחשב כמי ששתה קודם הבדלה, ועיין בסי' רצ"ט ס"ג במי ששתה יין קודם הבדלה ורוצה להבדיל שא"צ לברך הגפן. ע"ש. וכ"ש בנדון דידן. ע"כ לשון השו"ת. ולכאו' לא דמי כלל דהתם כיון דדעתו לשתות גם את היין של ההבדלה, ע"כ י"א דלא בעי ברכה. משא"כ בנדון השאלה כיון דאין דעתו כלל לשתות יותר מיין ההבדלה, א"כ חשיב נמלך ובעי ברכה שנית. ועי' כף החיים סימן רצו, אות מד. שכתב כן מפורש בשם פתח הדביר. וז"ל: הוה עובדא בא׳ שנטל את הכוס כדי להבדיל ובירך בפה׳׳ג ושתה את הכוס ע׳׳י שכחה קודם שבירך על הבשמים ומאור והבדלה וכיון שעדיין לא הבדיל הביא לו כוס אחר אם צריך לחזור לברך בפה׳׳ג עיין פתה״ד או׳ ו׳ שכתב דכיון דבהבדלה אין דרך לשתות אחריו עוד יין וגם דבשעת ברכה לא היה דעתו כ״א על אותו כוס הוי נמלך גמור ובודאי דחוזר ומברך. עכ"ל.

בילקוט יוסף קיצוש"ע סימן שיח סימן צח, כתב שהנוטע בשבת בשוגג מותר למוצ"ש. והיינו שהוא פסק כדברי המשנה בתרומות שבמזיד דווקא יעקר, אך בשוגג יקיים. והנה בביאור הלכה סימן שיח, א כתב להכריע כרבי יהודה שבברייתא דס"ל שבין בשוגג ובין במזיד - יעקר! והיינו ע"פ כללא דעירובין מו, ב דכ"מ שנח' ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. ** בעל הילקו"י הפנה ליבי"א ח"י, מצאתי את המקור - שם לא דן בגוף השאלה אם פוסקים בזה כר"מ או כרבי יהודה, אלא הזכיר את המשנה בתרומות אגב השאלה המרכזית האם אחר שאמרינן יעקר אם אפשר לחזור ולטעת שוב. וכמדומני שלא בעיון כתב כן הילקו"י, וממילא אפי' להולכים בכ"מ כהילקוט יוסף אין להם לסמוך על זה, דאגב שיטפיה כתב כן. מה דעת הרב? זו שאלה הלכה למעשה! נציין שהלכה זו אינה מובאת בילקו"י הרגיל אלא רק בקיצור! לכן אין "הערות" לעיין בהם.

א. במוצאי שבת שתיתי מהיין של ההבדלה, אחרי כמה דקות רציתי לשתות מים, האם צריך לברך או לא? האם זה משנה אם אני רגיל לשתות מים? ב. אם עברה חצי שעה, האם זה נחשב היסח הדעת, אם אני רגיל לשתות וידעתי שאשתה?