ברכות

לא צוין מקור הדברים בספר ויקרא אברהם וגם אם זה נכון מקמו של הרב ויקרא אברהם לא מחיייב שכך המנהג בכל העולם, ובפרט נגד מרן שקבלנו הוראתיו, ובפרט בא”י אתריה דמרן

 דעת הרמב”ם ועוד ראשונים, שאיסור ברכה שאינה צריכה הוא איסור גמור מן התורה, שכל שמזכיר שם שמים בלשון ברכה ואינו חייב באותה ברכה עובר על איסור לא תשא את שם אלהיך לשוא, וכן פסק להלכה מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שכל המברך ברכה שאין בה צורך, עובר על איסור תורה, משום לא תשא את שם ה’ אלהיך לשוא.

על כן  שבכל מקום שיש בידינו ספק אם לברך אם לאו, ההלכה היא שספק ברכות להקל, ואין לברך מצד הספק, והמברך מחמת הספק, איסור עושה, שהרי הוא נכנס בספק נשיאת שם שמים לשוא, שהרי יתכן שבירך כבר על מה שאוכל.

וכן פסק הרמב”ם (בפ”ד מהלכות ברכות), וזו לשונו: מי שנסתפק אם בירך המוציא או לא בירך, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. (כלומר, חיוב ברכת המוציא, אינו מן התורה).

פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רט), בזו הלשון: כל הברכות, אם נסתפק אם בירך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף. (חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה.).

מכאן נלמד שהמסופק אם בירך על האוכל שהוא אוכל כעת, אינו חוזר לברך מספק.

נראה לי שעדיין לא יצא מגדר ספק. אבל גם אם נאמר כן מסתבר שעל ים האוקיינוס ג”כ מברכים שעשה את הים הגדול, שגם הוא ודאי בגדר ים הגדול. וסייעתא לדבר דברי רבנו יונה שהובאו שם בסוף התשובה שאפילו על ים כנרת וים המלח מברכים שעשה את הים הגדול.
ובדרך אגב, לגבי השאלה הקודמת שלכם, באמת יש מקום להבין שדעת מרן ראש הישיבה שליט”א לתפוס להלכה כדעת מרן כי כתב בזה”ל: ואה”נ שלענין דינא אפשר לקיים הוראת מרן. אך לא נראה שכוונתו לתפוס כן להלכה, אלא הכוונה שאף שדברי הרא”ש אינם מייסעים אותו, מ”מ לקושטא יש ליישב, וכמו שכתבתי בתשובה הקודמת.

אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.

בברכת ה’ חלק ג’ פרק י”ב סעיף ח’ פסק שאם ייחדם מברך. אך לענ”ד צריך להבין מה זה שונה מעלי טאבאק שכתב שם סעיף ג’ שאין לברך עליהם מכיון שבהם עצמם אין ריח אלא שמכניסים בהם ריח. ולכאורה גם אבקת כביסה אין בעצמה ריח ומכניסים בה ריח ע”י נוזלים וכיוצא בזה. וכעת צ”ע.