דקדוק

הפיסוק הנ”ל הוא ע”פ פיסוק הטעמים, שלפי כללי ניגון הטעמים יש הפסקה קצרה אחרי “יהיו לרצון אמרי פי”. המבואר מזה, שכשקוראים פסוק בתפילה או בתנ”ך יש לקרוא אותו ע”פ הטעמים ולא ע”פ פירוש כזה או אחר, וכאן הפיסוק הוא “תחליף” לטעמים למי שאינו מבין בהם. (וכמו שנתבאר בהקדמה לתהלים “איש מצליח” מהדורה חדשה שהפיסוק שנעשה שם נועד להקל על מי שאינו יודע את כללי הטעמים).

מרן שליט”א ענה ע”ז בעבר שזה כפל ענין במלים שונות.
אגב, תחלת הקטע הוא בארמית כמובן.

אין הבדל . שין שמאלית וסמך מתחלפות.  בכל ספר איוב המילה כעס כתובה בשין שמאלית והיינו הך

תימה גדולה עליהם, כי דעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל מבוארת באר היטב בשו”ת יביע אומר ח”ו חאו”ח סי’ י”א שיש לבטא את כל האותיות כדין וכהלכה ואין בזה ספק. וע”ע בס’ קובץ מאמרים ח”ב למרן שליט”א מעמ’ רמ”ב ואילך שבו האריך הרחיב בעשרות ראיות מוצקות על אמיתות המבטא הנכון עש”ב. ובסוף הספר (עמ’ תמ”ד) הובא צילום ממכתב שכתב מרן זצ”ל לשואל אחד שיש להקפיד לבטאת את התיבות והאותיות בתפלה כפי דעת מרן שליט”א ע”ש. [ניתן להשיג את הספר בחנות הישיבה]. הטענה שאנו מתפללים כלשון המדינה אינה טענה כי זה לא פשוט להתפלל בלשון אחרת רק בשעת הדחק ובמקרים נדירים, עיין בזה בפוסקים. וכ”ז בהנחה שהמבטא המשובש נחשב לשון המדינה. כי אחר הכל כולם מודים שהמבטא הנכון והמקורי הוא לבטא ח’ וע’ וכדו’, וגם בזמן הגמ’ הזהירו לתת ריוח בין הדבקים, ולא אמרו כך לשון בני אדם ואין בזה כלום, וברור. אם תוכל לדבר עם רבך בדרכי נועם ולהראות לו את כל האמור, – עדיף. וכמובן שעדיף יותר להראות לו את דברי מרן שליט”א בקובץ מאמרים, וזכות הרבים תלויה בך. אם אתה יודע שזה לא יעזור שתיקה יפה לחכמים. ובכל מקרה יש ליזהר שלא לעורר מחלוקת, כי אין דבר טוב יוצא ממנה לעולם.

כמדומה שבגד כפת דגושים בדגש קל רק בראש מילה (חוץ מפיק דחיק ואתי מרחיק) או אפילו באמצע התיבה אחר שוא נח כמו תזכור וזכור. והשאר בדגש

וראה עוד בסולת למנחה (שבסוף לחם הבכורים)פרשת שמות א כא כתב שהדגש למלאת חסרון ביו”ד של המלה בית, ולפ”ז הוא דגש חזק ככל הדגשים שבאו על חסרון אות.

במלה שמרה הקמץ נקרא כמו חולם והשוא הוא שוא נח.

אבל במזמור פ”ו בתהילים תפילה לדוד הטה וכ’ו שם הקמץ נקרא כמו פתח והשוא שוא נע. (אע”פ שלכאורה היה צריך להיות קמץ חטוף ושוא נע)