Menu

תלמוד בבלי

שאל את הרב

דעת הרב משה לוי זצ"ל על הענין של כתיבת אות אחת מה זה נחשב ?

– לא היה צריך כת"ר להרחיק נדוד עד מסכת כריתות, כי הסוגיא הזו  מופיעה גם במקומה במסכת שבת דף ק"ה ע"א, ובודאי לא נעלמה מעיני קדשו של מורנו הגר"מ צלוי זצ"ל.

– אמנם אילו היתה סוגיא זו נוגעת בעניני חצי שיעור אם אסור מן התורה, בזה אכן היה מקום לדייק ממנה כנגד חידושו, אבל הרי אינה עוסקת בזה כלל, ולכן אין לה מניעה להשתמש שם בלשון מושאל "חצי שיעור", גם אם אין זו ההגדרה המדויקת לענין הא דחצי שיעור אסור מן התורה.

פירוש דברי הריטב"א במגילה יט

פירושו של כת"ר אמנם "נכנס" בדברי הריטב"א, אבל אינו הפשט. ואף כי יתכן שהנך צודק (כדי לא לעשות את הריטב"א חולק על כל הראשונים וכן משמע להדא כדברי כת"ר בח' הרמב"ן למגילה דף י"ז ע"ב. ע"ש.), מ"מ אין לתמוה על מו"ר בסנסן ליאיר שפירש דברי הריטב"א כפשוטן, אלא רק להציע את פירושך בנחת.

הערה בדברי רש"י (חולין ט"ו ע"א) ד"ה בשוגג יאכל במזיד לא יאכל

חזק ואמץ על הערתך הנכונה. וכן צריך להגיה ברש"י, וחפשתי גרסאות כאלו ולא מצאתי, מכל מקום הגהתך ישרה.

מה פרוש מלות הגמרא: הא דתנו רבנן ?

לא רק כאן הפירוש הוא כך אלא בכל מקום שהגמ' אומרת תנינא להא דתנו רבנן, פירוש הדברים הוא חיזוק לדברי הברייתא מדברי המשנה. ולפ"ז מה שנהוג לפסק: תנינא להא, דתנו רבנן, כמו שהזכיר כת"ר – הוא טעות. ומה שהציע כת"ר לפסק: תנינא, להא דתנו רבנן, אולי אפשר כך, אבל חשבתי שא"צ לעשות פסיק באמצע בכלל.

לימוד מהרש"א

1. אצלנו בישיבה מתחילים ללמוד מהרש"א כבר בשיעור א' ישיבה קטנה (כבני 14-15) והדברים הקשים שבו מדלגים. אבל בכיתות הגבוהות לומדים הכל על הסדר.

בדיוק כמו שלא נאמר שעדיף לקרוא תהלים (מפני שהוא קודם בזמן) כך אצלינו מהרש"א אינו "אחרון" בפני עצמו אלא הוא "המכושר" ללמוד את דברי רש"י והתוספות באמת, ולא בשטחיות. וטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה

ביאור דברי רש"י בפסחים (כ"ג ע"ב) בד"ה חולין בעזרא

הוקשה לרש"י קושיא עצומה שהנה בתחלית הסוגיא אמר רבי אבא כלל דלא יאכל ויאכל איסור אכילה והנאה במשמע, ואילו כאן רש"י כותב דלדעת רבי יהודה אליבא דרבי אבהו מה שאוסרים בהנאה בחמץ שור הנסקל נפקא לן מדאיצטריך למכת בנבלה אותו (אני מתיר בהנאה ולא חמץ ושור הנסקל) ומוכח דממשמעות הכתוב לא יאכל לא משמע איסור הנאה ורק ע"י מיעוט מיוחד מאותו וזה לא כדברי רבי אבהו בריש הסוגיא, ולזה יישב רש"י דר' אבהו לא אמר דבריו אליבא דרבי מאיר וק"ל .

מאמרים

מנהג הלבושים בג’רבא

ידוע מנהגם של בני עיר התורה ג’רבא בדור הקודם, כשהיו עושים סעודת סיום מסכת, היה הרב המסיים או אחד מהתלמידי חכמים שבסעודה, אומר דברי תורה בדרך דרוש ורמז, על המשנה האחרונה (או הקטע האחרון בגמרא) של אותה מסכת, וקוראים לזה "לבוש", כלומר שמלבישים על המשנה פירוש שאינו כפשוטה. לקראת ערב פסח יום בו נערכים "שיא" של סיומי מסכת – ננסה לברר שורש מנהג זה.

פרשת וירא – אין – ‘אין’!

מעשה באדם שנקלע בערב שבת לעיירה אחת, והיו בידו שטרות של עשרה רובלים. כיון שביקש שיישמרו בשבת במקום בטוח מפני עיניהם של גנבים וחומדי ממון, הלך לבית הכנסת והניח את שטרות הכסף בין דפי חומש אחד בסמוך לפסוק ”לא תגנוב” שבעשרת הדברות. במוצאי שבת, פתח את החומש, והנה השטרות אינם… דפדף עוד ומצא חצי מהסכום – חמשה רובלים בין דפי החומש ליד הפסוק ”ואהבת לרעך כמוך”…

לקריאה
הצג עוד פריטים
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew