רש”י במקום (מסכת סוכה דף מ”ה ע”ב) מתרץ על זה, וזה לשונו: רואה אני לפי מעשי הבריות שבני עליה וכו’ ע”כ. מתבאר מדבריו שהוא לא ראה ממש את אותם בני עליה אלא הוא ראה את מעשי הבריות ומזה הוא למד שבני עליה מועטים הם.
דעת הרב משה לוי זצ"ל על הענין של כתיבת אות אחת מה זה נחשב ?
– לא היה צריך כת"ר להרחיק נדוד עד מסכת כריתות, כי הסוגיא הזו מופיעה גם במקומה במסכת שבת דף ק"ה ע"א, ובודאי לא נעלמה מעיני קדשו של מורנו הגר"מ צלוי זצ"ל.
– אמנם אילו היתה סוגיא זו נוגעת בעניני חצי שיעור אם אסור מן התורה, בזה אכן היה מקום לדייק ממנה כנגד חידושו, אבל הרי אינה עוסקת בזה כלל, ולכן אין לה מניעה להשתמש שם בלשון מושאל "חצי שיעור", גם אם אין זו ההגדרה המדויקת לענין הא דחצי שיעור אסור מן התורה.
פירושו של כת”ר אמנם “נכנס” בדברי הריטב”א, אבל אינו הפשט. ואף כי יתכן שהנך צודק (כדי לא לעשות את הריטב”א חולק על כל הראשונים וכן משמע להדא כדברי כת”ר בח’ הרמב”ן למגילה דף י”ז ע”ב. ע”ש.), מ”מ אין לתמוה על מו”ר בסנסן ליאיר שפירש דברי הריטב”א כפשוטן, אלא רק להציע את פירושך בנחת.
לא רק כאן הפירוש הוא כך אלא בכל מקום שהגמ' אומרת תנינא להא דתנו רבנן, פירוש הדברים הוא חיזוק לדברי הברייתא מדברי המשנה. ולפ"ז מה שנהוג לפסק: תנינא להא, דתנו רבנן, כמו שהזכיר כת"ר – הוא טעות. ומה שהציע כת"ר לפסק: תנינא, להא דתנו רבנן, אולי אפשר כך, אבל חשבתי שא"צ לעשות פסיק באמצע בכלל.
ידוע מנהגם של בני עיר התורה ג’רבא בדור הקודם, כשהיו עושים סעודת סיום מסכת, היה הרב המסיים או אחד מהתלמידי חכמים שבסעודה, אומר דברי תורה בדרך דרוש ורמז, על המשנה האחרונה (או הקטע האחרון בגמרא) של אותה מסכת, וקוראים לזה "לבוש", כלומר שמלבישים על המשנה פירוש שאינו כפשוטה. לקראת ערב פסח יום בו נערכים "שיא" של סיומי מסכת – ננסה לברר שורש מנהג זה.
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.