לימוד התורה

אשריך וטוב לך בעוה”ז ובעוה”ב שאלו הספקות שלך.

לגבי שאלה א’ וב’ תשובה אחת לשתיהן, והיא הגמ’ בעירובין (דף נ”ד ע”ב) שלפני שלומדים משהו חדש יש לחזור היטב על הלימוד הישן כדי שיתקיים בידו, ואם לא יחזור גם אם ילמד הרבה – ישכח הכל. לכן, עדיף לחזור מאשר להתקדם. אבל לאחר שחזרת ואתה יודע טוב תוכל ללמוד עוד מסכת, או להעמיק יותר בסוגיות. [נראה לי יותר מומלץ ללמוד עוד מסכת כי לא תוכל להעמיק בכל הסוגיות, ומאידך כאשר תהיה לך מסכת, כאשר יהיה לך זמן פנוי תוכל להמשיך בלימוד אותה מסכת על הסדר]. לגבי השאיפה הטובה לסיים את הש”ס כבר בישיבה, יה”ר שתזכה, אבל לפני שתשקיע ללמוד את כל הש”ס, תשקיע לדעת את הש”ס וזה ע”י חזרה כמובן.

לשאלה ג’ להתפלפל זה מפתח את הראש, מאידך דברי רבותינו מאירים לנו את העינים בסוגיא, לכן מומלץ לעשות גם זה וגם זה, ואפשר גם ששניהם ישתלבו יחד, לדוגמא תוכל לחקור ולהעמיק בדברי האחרונים על הסוגיא. או להיפך, כאשר אמרת סברא חדשה תחפש אותה בספרי האחרונים.

לשאלה ד’ אפשר לחלוק על הרב בשיעור, אבל יש לשים לב לעשות כן בדרך ארץ. ויש לדעת שהרבה פעמים זה נובע מחוסר ההבנה של דברי הרב, לכן כדאי אף כאשר אינך מבין את דברי הרב, עדיין תנסה להבינם ותזכור אותם אולי בעתיד תבין אותם. גם לגבי ההשקפה אין חיוב להסכים עם ההשקפה, אך קודם כל בדרך ארץ מרובה, וגם תשים לב אולי אתה הוא הטועה כנ”ל.

לגבי פת שחרית, אפשר לעשות פת שחרית גם עם דבר שברכתו מזונות כעוגיות. כן הורה מרן ראש הישיבה שליט”א, וכן הגרב”צ שאול זצ”ל בספר אור לציון ח”ב. אך צריך להקפיד לאכול כביצה, כמ”ש באול”צ שם.

בישיבה גדולה: שבת, גיטין,קדושין, בבא קנא בבא מציעא בבא בתרא, חולין.

ובישיבה קטנה: ברכות ר”ה יומא סוכה ביצה מגילה מו”ק חגיגה, היו שנים שהיו בהם שינויים קלים.

אין מובן מלשון השאלה מה כוונתך, ונראה שכוונתך למה לא יברך כל פעם שבא ללמוד תורה, כמו ברכת המזון או ברכת המצוות שאם הפסיק והסיח דעתו צריך לבברך, וזה ביאר מרן בב”י (סי’ מ”ז) ואכתוב דבריו בקצרה:

“י”א דבאמת שייך דיני הפסק שאם ישן שינת קבע או מרחץ הוי הפסק.

וי”א דלא הוי הפסק שם כיון שצריך ליזהר שם בכמה דינים וע’ בלבוש (הו”ד במשנ”ב שם ס”ק כ”ז) דכל זמן שהוא ניעור מוטל עליו ללמוד ואין ההפסק והיסח דעת חשיב הפסק לענין ברכה”ת”. ע”כ.

אם המטרה היא להגיע לרמת עיון גבוהה (כמו שנשמע מסוף המכתב שאתם רוצים ללמוד ספרים כמו המשנה למלך וכו’) אין זה משנה אם תלמדו מסכת שלמה או סוגיות אלא שתלמדו ללמוד בעיון. ומכל מקום יש סוגיות ונושאים ששם העיון חזק יותר ושם אפשר להתלמד בזה.

אכתוב לכם כמה מקומות בש”ס שרגילים ללמוד בעיון בישיבה: פרק המפקיד ופרק הזהב במסכת בבא מציעא. מסכת פסחים פרק ראשון. קידושין פרק ראשון. מסכת שבת פרק כל הכלים. מסכת חולין פרק כל הבשר.

אין בזה כלל ברור, אולם אחרי כמה שנים, גם אם לא הגיע לתכלית העיון, ילמד הלכה. ולא ימתין עד שיגיע לקצה העיון, שאין לדבר סוף.

– אי אפשר לפסוק הלכה למעשה (במקרים הטעונים הכרעה עצמית) בלא עיון. ומרגלא בפומיה דהגאון ר’ עזרא עטיה זצ”ל שההבדל בין מעיין ובין שאינו מעיין – עלול להגיע לאיסור כרת. ששגגת תלמוד עולה זדון.
– ומאידך גיסא לא נכון להשקיע כל היום רק בלימוד העיון, כי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים. והנכון לאחוז מזה מגם מזה, וכמו שנוהגים אצלינו בישיבה שמחלקים את היום גם לעיון, וגם לבקיאות בב”י ובש”ס.
והאריך בזה בשו”ת ברכת יהודה ח”ד (עמ’ י”ד-ט”ו), ושכן אמר לו מרן הגרע”י בעצמו.