ללמוד תורה ולישא אישה מה קודם
גם אם נפשך חשקה בתורה, בדורנו שהתרבו הנסיונות והקשיים כמדומה שכולם מודים שכדאי להתחתן מוקדם. וגם בכל הדורות יש אומרים שיש להתחתן מוקדם. כך ג”כ ההוראה המקובלת בישיבתנו הקדושה ע”פ רבותינו שליט”א להתחתן מוקדם לפני גיל 20.
שלום רב. אני נער סוכרתי סוג 1, ולגבי צומות ותעניות יש לי בעיה. כדי לדעת אם יש ביכולתי לצום, עליי להיוועץ עם הרופא אם לדעתו ניתן לי לנסות לצום, אבל גם אז יכול להיות שלא אצליח לצום באופן מלא... בייחוד מצערת אותי העובדה, שלי יהיה יותר מסובך לעשות תיקונים על עוונות חמורים כגון שז''ל ר''ל (היינו תענית יחיד), ואני יודע טוב מאוד מה עליי לעשות כדי לתקן את הנעשה. האם יש תקנה לחולים כמוני בתיקון עוונות (איני מיואש ח''ו, אך בכל זאת מה עליי לעשות)?
ו’ מנחם אב התשפ”א
צדיק! עיקר התיקונים היא התשובה האמיתית בכל לב.
אלא שאעפ”כ כתבו בספרים הקדושים לעשות תעניות, כדי לסגל את הגוף.
ובדורות האחרונים הקילו הפוסקים גבי התעניות והפחיתו מהם הרבה, כי הדורות חלשים ואי אפשר כמעט לעמוד בכל אותם התעניות, כי אינם עיקר.
ולכן אתה שקשה לך להתענות, אסור לך להתענות מחמת חלישות גופך, אין לך להתענות. והתיקון לעוונות אפשר שיהיה ע”י צער אחר שאפשר לך, כי התכלית בזה לצער את הגוף והתאוה שגרמה לעוונות. על כן אפשר שיעלה לך כתענית בדרכים אחרות, כגון אם אתה אוכל מאכל טעים לך הרבה, תעצור באמצע ואל תגמור אותו (ותניח אותו לזמן אחר), כי ידוע מ”ש בשם הראב”ד שזה עולה כמו תענית ויותר מזה, כי עוצר את תאוותו באמצע תקפה. או כשיש לך הנאה גדולה באיזה ענין אחר, כגון לאכול גלידה טעימה, או לשתות מים קרים ביום חם מא’ד, ואינך עושה זה, ה”ז כמו תענית ואפשר שיותר מזה.
כמו כן אם אתה לומד, אל תפסיק באמצע הלימוד גם לדבר שרצונך לעשות מאד לעשות, רק תגמור הענין ואז תפסיק, וכיוצא בעניינים אלו.
גם תרבה בצדקה כפי כחך, כי צדקה תציל ממות, וחטאך בצדקה פרוק. וכן תתנהג במדת הענוה כי בזה אתה נעשה מרכבה לשכינה הקדושה והוא תיקון גדול, וגם תזהר בשמירת השבת בדקדוק, בלא להקל כלל. וכמו שכתב מרן החיד”א, כי תחת אשר הרבה פש”ע, ירבה שפ”ע והוא ר”ת שבת פיזור (צדקה) ענוה. ובזה יערב ויבושם לך בעזהי”ת.