מה אומרים: “על הנסים” או “ועל הנסים”?

יש כלל נוסף והוא: שלפני מלה מלעיל בדרך כלל הוא”ו תהיה בקמץ. כמו “והגית בו יומם ולילה” (יהושע א, ח), “חננו מאיתך חכמה בינה ודעת”, “אבדון ומות אמרו” (איוב כח, כב), “ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי” (תהלים נה, יח) ואידך זיל גמור. וראה בכללי הדקדוק שבראש תיקון קוראים איש מצליח ותרווה נחת.

הרב מתנאל מיימון

א. אם כוונת השאלה לקמץ רגיל שיש לו נטיה לחולם, ההבדל הוא ברור – הקמץ הוא כמו פתח עם נטיה קטנה לכיוון החולם.
ב. אלוקים עם חטף סגול, ואדנות עם חטף פתח. (אולי לא הבנתי את השאלה)
ג. בפשטות יש להקפיד על כללים אלו בכל אופן.
ד. נפסק בשו”ע (סי’ סא סכ”ג) לא יניח הנד. א”כ אין לעשות כן, אולי רק באופן שי שינוי משמעות אם יש לכם דוגמא נשמח שתשלחו לנו.
ה. הטעם לא מחבר אלא כמו פשטא וזקף קטון. שיהיה דגש.
אם לא הבנו טוב את דבריכם נשמח שתשלחו שוב וביתר פירוט.

בס’ זכרון יהודה (סי’ רכ”ב כתב שכן נהג מהר”ם א”ש. ובס’ רמזי אלול (דף ו’ אות ט”ז) ובס’ אלף כתב (אות שמ”ז) כתבו טעמים לזה.

וגם אצלנו בני ספרד נמצא בדברי חכמינו מקור למנהג זה – בס’ מועד לכל חי (סי’ כ”ד).

אין הבדל . שין שמאלית וסמך מתחלפות.  בכל ספר איוב המילה כעס כתובה בשין שמאלית והיינו הך

עם שני נוני”ן, והראשונה בשוא נח.

הראשונה רפויה כדין בגד כפת שאחר אהוי, והשנייה אע”פ שהיא אחר אהוי דגושה שלא כדין, והסבירו הראשונים (הובאו בבית יוסף סימן נא) משום שפסל מיכה עבר בים אית, והוא קרא את שם הפסל בשם השם ואם היתה בכף דגושה זה נשמע כאומר השם מיכה דהיינו פסלו של מיכה

ע’ בבא”ח (וישב סי”ג) דיעשה נר השמש משונה משאר נרות חנוכה. ע”כ

ויש נוהגים לעשות דווקא משעוה (ע’ בשערי הלכה ומנהג ח”ב ע’ ער”ה ובהוספות לשו”ע הרב ע’ תשכ”ז במנהגי בית הרב שנוהגים להדליק בשעוה).

ועכ”פ לא שמענו הידור בשמן זית.

נהגו להשתדל שתהיה של כסף דווקא (או קרוב לכסף). עיין בכף החיים (סימן תרע”ג ס”ק ס’ וס”ד). אך אם הכסף לא נאה, והזכוכית נאה יש להעדיף הזכוכית קריסטל משום זה אלי ואנוהו.

אמת נכון הדבר שאין כלל הפרש בזה בין געיה שבשם ה’ לשאר געיות.