בני בגיל שנתיים בן פורת יוסף חכם מאוד ופיקח וזה ניכר מאוד בין ילדי הגן והילדים מסביבו, אך הוא מאוד עקשן ועומד על שלו, לא שומע בקול אביו ואמו אומר ״לא״ לכל מה שמבקשים ממנו, מרביץ בחוזקה לאבא ואמא ולשאר הילדים, וגם נושך והופך חפצים. ובאמת שאין לי סבלנות ואני יודע שהפתרון זה לא מכות (לפחות לא בתמידות).
לדוגמא שאני שם אותו במיטה ואומר לי לישון, הוא קם, ואני שוב מחזיר אותו, והוא שוב פעם קם, לפעמים אני מעניש אותו ושם אותו בחדר וסוגר את הדלת. האם זה נכון?
ילמדנו רבינו וירחיב יותר בנושא, ואם צריך ימליץ לנו על ספרים או שיעורים בנושא. אנו זוג צעיר בתחילת דרכינו ושואפים לבנים ובנות תלמידי חכמים עוסקים בתורה.
1. מתוך דבריך ניכר שאינך החלטי עם הילד.
2. הילד הוא כמו "עולה חדש" זה עתה הוא ירד לעולמנו וכמובן שאינו יודע מה מותר ומה אסור, ועם הזמן הוא לומד זאת. וכיצד הוא לומד זאת? התשובה היא: הוא לומד מהסביבה הקרובה, דהיינו מהתגובות של הסובבים אותו.
לדוגמא: אם הוא ישליך חפץ והסובבים ימחאו לו כף הוא ילמד שזריקת חפץ רצויה, ואם הסובבים יראו חוסר שביעות רצון או שיענישו אותו, הוא ילמד שזריקת חפץ אסור ולא כדאית.
3. אשר על כן, נראה שהעקשנות של הילד אינה מולדת אלא היא נרכשת, דהיינו הילד לא נולד עקשן אלא למד להיות עקשן. ואידך זיל גמור. בהצלחה.
4. הדברים הנ"ל מופיעים בהרחבה בספרַי "היום בחינוך", "בני בבת עיני" בערך משמעת. עיין שם.
אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.
ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.
ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.
ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.
הרבה פעמים ילדים ששולחים אותם לפנימיות בגיל צעיר הם ילדים שיש להם בעיות בבית, או שהמשפחה חילונית או מקולקלת, (ואני מכיר אישית בחורים תמימים וטובים שנפגעו מזה), לכן לא מומלץ לשלוח ילד לפנימיה בגיל כזה.
לגבי הבעיה שהמורה והמנהל לא ישלחו אותו לישיבה טובה, כמדומה שזה תלוי בכם, תשקיעו בו בשנה הבאה שילמד טוב טוב את החומר, (ואם בכיתה זה לא מספיק תוסיפו לו אברך וכיו”ב), ותבקשו שיבחן בכמה ישיבות ואח”כ נחליט היכן נשים אותו, ואחרי שהדבר יהיה תלוי בידכם תראו איזה ישיבה מתאימה לו.
יתכן שאיני מכיר היטב איך המערכת אצלכם מתנהלת והפתרון שכתבתי אינו מעשי, אך לענ”ד אפשר לחשוב ולמצוא פתרונות טובים לבעיה שהזכרתם בלא לשלוח את הילד לפנימיה, בפרט שאתם מתחילים לחשוב כבר מעכשיו ולא ברגע האחרון…
משעה שהילדים בני הבנה (כל אחד כפי גילו) רגילים להורות להם להמתין מעט, ומוסיפים קצת קצת לפי כחו של הילד ולפי רוב השנים.
עם זאת, במקרים מסויימים אפשר להתגמש ולהפחית מכמות השעות שהילד כבר הורגל אליה, וכפי עיקר הדין (המבואר ביביע אומר ח”א) שהוא פטור מן ההמתנה. ויודע צדיק נפש בהמתו.
אמנם כתוב במשלי (י"ג כ"ד) "חושך שבטו שונא בנו", אבל אין הכוונה מקל! שהרי גמרא מפורשת (בב"ב כ"א.) אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת (מלמד תינוקות היה, רש"י שם) כאשר תכה לילד לא תכה אלא ברצועות של מנעלים (רש"י מכה קלה) ע"ש. וכך נפסק להלכה בש"ע יו"ד סימן רמ"ה סעיף י' וז"ל: לא יכה אותו המלמד מכת אויב מוסר אכזרי לא בשוטים ולא במקל, אלא ברצועה קטנה ע"ש. מדגיש מרן הש"ע "רצועה קטנה" ובודאי לא חגורה וכדומה, ובפרט בדור הזה הילדים הקטנים מבינים טוב וזוכרים טוב, וישמרו טינא בלב על ההורים, ובעת שיגדלו, ח"ו עלולים לפרוק עול, וגם להתחבר לנערים ריקים, גם כדי להתנקם מהוריהם.
אלא לנהוג כמו שאמר שלמה בחכמתו: תחת גערה במבין (משלי י"ז פסוק י') לגעור בהם ודי בזה, ובפרט בגיל הרך. ואם צריך יותר, להוסיף מכה קלה דוקא ביד, להראות שההורים כועסים ותו לא! ואחר כמה דקות לפתוח שיחה עם הבן, שיחה נעימה וחביבה שלא לעשות כך, עם חיוך ונשיקה, ואולי גם סוכריה, כדי שיראה הילד שההורים אוהבים אותו, וכמו שכתוב במשלי (משלי כ"ה פסוק ט"ו) לשון רכה תשבר גרם, וכ"ש שלא לעשות כן בפני זרים, שזה מבייש את הילד, גם אם הוא בגיל קטן, ועוד יש בזה חילול ה' אשר עונו חמור מאד, רח"ל!
הנה מדבריך נשמע שהנך יודע את גודל מעלת הזכות להביא ילד יהודי לעולם וכמו שאמרו ביבמות (ס"ב ע"א) שדבר זה מקרב את הגאולה שאין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף, ע"ש ברש"י, ובפרט כשגדל בדרך התורה והמצוות לעבודת השי"ת וליראתו שכל מצוה ומצוה שיעשה הילד הזה הוא ובניו ומשפחתו וכל מי שיושפע ממנו לעבודת השי"ת הכל נזקף לזכות האב וכענין שאמרו (סהנדרין ק"ד ע"א) ברא מזכי אבא, שכיון שבן זה בא על ידו לעולם ובלעדיו לא היה מגיע, השי"ת מחשיב כל מצוותיו גם לזכות האב, ולא עוד אלא שכל הדורות הבאים שיבואו מילד זה ג"כ נזקפים לזכותו הם ומצוותיהם וכל ההשפעות שיבואו מהם, עי' ברש"י (בראשית ד', י') קול דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו, ומידה טובה מרובה ומכופלת ממידת פורענות פי כמה וכמה. אלא שהשאור שבעיסה הוא יצר הרע כדרכו נכנס ומתערב בכל דבר מצוה, ומחליש את האדם בעיניו, ומראה לו שאינו יכול לעמוד בעול החזקת עוד ילדים מצד כוחות נפשו וגופו ומצד פרנסתו. ושוכח שפרנסת האדם וכוחותיו מן השמיים הם, ומידת צערו וקשייו גם הם נקצבים מן השי"ת. ומי שהביא לו את ילדיו הוא גם יביא את מזונותיהם, וגם את הכוחות לגידולם. והקושי והצער אינם תלויים בזה כלל.
ואם מצד שדואג האדם שלא טוב לילד להוולד בבית זה מכל מיני סיבות, הרי זו טעות ברורה, שבודאי הגמור שהשי"ת קובע לכל אחד ואחד את מקומו שלו שרק שם ימלא את תפקידו אשר בשבילו נברא. וכאומרם ז"ל (נדה דף ט"ז ע"ב) אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, וכו'. וכ"ש שקובע לו השי"ת היכן להיוולד ולאיזה הורים, ולאיזו משפחה. ועתה כמה על האדם לשמוח שבחר בו השי"ת וזיכהו להיות שותף עמו כדאמרינן התם (דף ל"א ע"א) שלשה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו וכו'. ומי שבחר בו המלך להיות שותף עמו כמה מאושר הוא. ובפרט שזוכה לגדל את בן המלך, שכל ישראל בניו של השי"ת הם, כמה עליו להודות לו על זה.
וע"ע במסכת יבמות (דף ס"ב ע"ב) רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר וכו', ע"ש ברש"י. וכן פסק הרמב"ם (פט"ו מהלכות אישות הלכה ט"ז) וכתב שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם. וע"ע בספר הקדוש פלא יועץ (ח"ב ערך פריה ורביה), שהאריך בענין זה, וכן במאמר בנין הבית בסוף קונטרס אמרות טהורות , שגם כן הרחיב בזה.
חזקו ואמצו, ותודו להשי"ת על הזכות הגדולה הזו.
והשי"ת יתן לכם כוחות ויברך אתכם בכל מילי דמיטב אכי"ר.
נ.ב. כמובן שאם יש בעיות ספצפיות כדאי לגשת ולהתייעץ ולטפל בהם.
לא מצאתי דבר מפורש בזה, אבל הדבר פשוט שא"צ לעמוד לאב לאחר שהגיע לבית, כאשר קם להביא ספר וכאשר קם להביא אוכל וכדו' וגם למעשה לא ראינו מי שעושה כן וכמ"ש כבודו. ומה שמצאנו בס"ת הוא דין מיוחד כיון שקם בבית כנסת לעיני כולם ולס"ת, זה מקום לכבדו. [וגם מסתבר שהונהג במשך הדורות ונקבע ממילא לחובה, אבל מעיקר הדין אין חיוב בזה]
ראיתי פעם למרן החיד"א שביאר מה שאמרו רבותינו "בראתי יצה"ר בראותי תורה תבלין" הכוונה על לימוד המוסר, ומאוד כדאי לקחת ספר מוסר לראות אם מושך אותך, תקרא אותו פעמיים ושלש, ואם לא מחזק אותך, תנסה ספר אחר עד שתמצא ספר טוב שמחזק אותך.
וע"ז אמר שלמה בחכמתו "החזק במוסר ואל תרף" (משלי ד' י"ג). בנוסף שמעתי ממור אבי הגאון הרב צמח מאזוז שליט"א לקרוא דף זוהר ביום שמועיל מאוד לטהר את הנשמה והרבה ניסו והועיל מאוד
על אדוניה בן חגית נאמר (מלאכים א' פ"א פ"ו) ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית וגו' ואמר ע"כ מוה"ר החסיד הגאון רבי ינון חורי זצוק"ל לא נאמר לא הכהו, אלא ולא עצבו, ללמדנו שבילדים טובים מספיק גערה המעציבה את הילד גם בלי להכות .
כמובן שילדים קשים זקוקים להכאה כדי להכניס לליבם מורא אב ואם שלא ינטו מהדרך הטובה.
אבל יש לשים לב:
א. גיל – ילד קטן מדאי שאינו מבין מה רוצים ממנו (גיל שנה) זהו חטא חמור להכותו, גיל שנה וחצי – שנתיים די להכותו במכה קלה ועדינה ביותר "באצבע שלך" ולא יותר מכך .(מדובר רק על דבר חשוב כמו מסכן את אחיו הקטן, מכה את אמו מתוך כעס שוב ושוב וכדומה, על דברים אחרים יש להעלים עין.
בגיל גדול יחסית אסור להכות בשום פנים בדורנו זה נתפס כאקט משפיל מאוד, ואף גורם להתרסה ומרדנות
ב. יש להיזהר להעניש ילד מתוך אהבה! ומתוך רוגע ושלווה (ולא כדי לפרוק את העצבים על הילד), שהילד ירגיש שהאבא מצטער צער עמוק ואמיתי ומשתתף בכאב של הבן.
ג. עונש מועיל רק כאשר בדרך כלל האווירה בבית טובה ואוהבת, ואז כאשר יש צורך להעניש הדבר מועיל, אבל בית שהאווירה כל הזמן של עונשים וכעסים זה לא מועיל אלא מזיק לטווח ארוך.
מחובתי להדגיש כי תשובה זו נכתבה מבחינה חינוכית בלבד אולם למעשה יש להתנהג כפי המגבלות החוקיות בכל מדינה
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.