גם בילקוט יוסף חלק ז' (עמוד תקל"ו סעיף ג') אפילו שכתב שכן טוב לעשות, מ"מ המשיך וכתב שיש נוהגים להזכיר שם האם, ובכל מקום יעשו כמנהגם ואין לשנות מן המנהג. ע"כ. ועיין למר אביו מרן הגר"ע יוסף נר"ו בספר חזון עובדיה- אבלות חלק א' (עמוד שס"ח) שכתב שמנהג הספרדים לומר שם האם, והאשכנזים שם האב. ונהרא נהרא ופשטיה. ע"כ. ובהערות הביא משם הכף החיים שמזכירים שם האם שהיא ודאית, ושיש סמוכות לזה מהגמרא והזוהר הקדוש ושכן כתב בשו"ת מלמד להועיל. ואילו יש שכתבו להזכיר שם האב, כי נשמת האב והבן נקשרים יחד. ע"ש. על כן כל עדה תמשיך במנהגיה, ואל תטוש תורת אמך.