א – ב. מעיקר הדין היה ראוי לברך בשעת הקניה. אבל נהגו שלא לברך אלא עד שעה שנהנה מהבגד ולובשו (ולא רק מודדו אם מתאים). ואם שכח מלברך בשעת הלבישה הראשונה אינו ראשי לברך שהחיינו בשעה שלובש פעם שניה. ומ"מ אם נזכר בעודו לבוש בהם בפעם הראשונה, רשאי לברך שהחיינו אם עדיין מתפעל ושמח מבגדים אלו (עיין בשלחן ערוך סימן רכ"ג סעיף ה' ובאחרונים שם, ובספר ברכת ה' חלק ד' פרק ב' סעיף נ"ג).
ג. על כיפה – אין לברך. שעל אף החשיבות הרוחנית שבענין ומביא ליה יראת שמים (עיין בשבת דף קנ"ו), מכל מקום אינה עולה הון רב, ואין בה חשיבות מיוחדת. על נעליים – אין לברך (תוספות בברכות דף נ"ט עמוד ב'. חזון עובדיה – ברכות עמוד ת"ג). ואם היו יקרות וחשובות ביותר, המברך עליהם יש לו על מי שיסמוך (עיין בספר גינת אגוז ח"א בסופר עמ' 33 ובספר עטרת יוסף חלק ב' רכ"ג). על ציצית – כל שעשויה מצמר, אם שמח בה מברך שהחיינו (עיין בברכת ה' ח"ד פ"ב הערה 232). על לבנים – פשוט שאין מברך עליהם שהחיינו, אחר שאין בהם חשיבות ושמחה מיוחדת.
Google
