בצבור אינו צריך לעמוד כל זמן שרבו עומד. ע"כ. ואף שבזה נהגו להחמיר לעמוד כל זמן העליה (עיין בספר לדוד אמת סימן ה' אות ל"ד), הבו דלא לוסיף עלה (עיין בילקוט יוסף – כיבוד אב ואם חלק א' פרק ד' סעיף ז'). ואם כך הדין ברבו, אף דבעלמא צריך לעמוד מלפניו מלא עיניו (כמבואר בשלחן ערוך סימן רמ"ד סעיף ט'), הוא הדין בזקן תוך ארבע אמות. אחר שהכל מטעם אחד, שבזה הרי הם נחשבים כיושבים, כיון שהגיעו למקומם הראוי להם ובכל זאת הם נשארו עומדים לו זה סיבה שכך רצונם, כגון שרוצים ללמוד בעמידה או לקרוא בתורה וכיוצא. ושוב ראיתי להפרי מגדים (אורח חיים סימן קמ"א, משבצות זהב סעיף קטן ג') שכן העלה אפילו ברבו כל שהוא הגיע למקומו הראוי לו אפילו בתוך ארבע אמותיו. ע"ש. וכן הסכים הגאון רבי עקיבא איגר בהגהותיו לשלחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ב סעיף קטן ז'). ע"ש.