שטיפת הבית אחר חצות ביום ט’ באב

עיין למרן בב”י (סי’ ש”א) בשם הר”ן שגם דברים שאנו מסופקים אם הם מועילים או לא מותרים, ואין חשש משום דרכי האמורי, אא”כ ידענו שאינם מועילים. וכן דעתו בשלחן ערוך (שם סעיף כ”ז). ומכל מקום יש לבדוק שבלחש אין איזה דבר שקשור לעבודה זרה.

אכן כן מנהג תונס וגם מרוקו ועוד לדלג בית יעקב ושיר של יום בראש חודש, אמנם בסידור איש מצליח הביאוהו ע”פ דברי הבא”ח שגם אצלם היה המנהג לדלג והוא שינה את המנהג.

יש סידור הנקרא עלי הדס, בהוצאת הרב דוד סטבון שליט”א.

כולם לא מכריזין על צום גדליה, עיין בכה”ח שם אות כ”ז שיש גורסים במקום צום כיפור צום גדליה, ולכן כתב שאין להכריז עליו, וביאר הטעם מכיון שגם הוא ידוע לכל. וכן הוא בסידור איש מצליח.

מנהג תונס שהזכרתם איני מכירו, ולא מצאתיו בספר עלי הדס וגם שאלתי יודעי דבר ואינם מכירים אותו, נשמח לקבל מקורות ומה שידוע לכם עליו.

ולגוף השאלה הכה”ח (סי’ קמ”א אות ל”ב) כתב להחמיר גם כשיש קדיש לגבי שני אחים או אב ובנו, ולכן אם נהגו להחמיר בזה יש להחמיר גם אחרי קדיש.

כן כתב בספר למען ידעו דורותיכם (ח”א עמ’ פ”א) שכן נהגו לאכול בימי החנוכה, רק לא כוסמת כמו שכתבתם אלא “קצב” והוא דוחן, וכמו שכתבתם שכך קראו לו בערבית ערישה תעא קאסב.

ז”ל רבנו חננאל: אמר רב יהודה הבודק “אחר שיבער הכל” צריך שיבטל בלבו מה שאינו ידוע לו עכשיו. ע”כ. ובפשטות כוונתו על הביטול של הלילה, כי אז מבטלים מה שלא ידוע, ובבוקר מבטלים גם מה שידוע כידוע. ועיין עוד בספרו של מרן שליט”א ה’ נסי ח”ב עמ’ מ”ג בהערה ותרו”ץ

שיעשה אבי הכלה גיור מחדש ויקבל עליו עול תומ”צ

לצערנו לא נוכל להעביר את השאלה למרן שליט”א, אך מצאנו התייחסות שלו בעבר לנידון כעין שלכם, וכדלהלן:

הנה המנהג לא לאכול דגים בר”ח ניסן אינו נפוץ בכללות העדה התוניסאית, ובדקתי בספר עלי הדס ולא הביא כלל מנהג זה, וכן שאלתי את ידידי הרב תומר בוכריץ שליט”א (מח”ס למען ידעו דורותיכם על מנהגי תוניסיה) וגם הוא אינו מכיר מנהג זה. וכנראה זה היה נהוג בכמה משפחות, וכמו שיש עוד מנהגים כאלו שאינם נפוצים אצל כולם רק אצל כמה משפחות. ואמר לי ידידי הנ”ל שכנראה טעמם כמו ראש השנה שיש מנהג לא לאכול דגים כי יש בהם סימן לא טוב, ויש דמיון בין ר”ח ניסן לראש השנה שבשניהם באים כל הילדים לבית (למנהג הבסיסה אם אתם מכירים…), וגם היה מנהג בעבר שלא להכניס אף אחד לבית בשני הימים הנ”ל.

ולגבי המנהג לא לאכול דגים בראש השנה שהוא מנהג מוכר וידוע לא רק אצל התוניסאים, כתב מרן ראש הישיבה שליט”א בגליון בית נאמן (מס’ 180 אות י’) שכאשר חל ראש השנה בשבת יש לאכול דגים, ואין לחשוש למנהג זה. ע”ש. וכל שכן למנהג שהזכרתם שלא לאכול דגים בר”ח ניסן שהוא מנהג פחות נפוץ כנ”ל שלדעת מרן ראש הישיבה שליט”א כאשר חל בשבת יש לאכול דגים.

ברכה והצלחה.

לגבי התעניות הקלות – אם כאשר יעדר מהעבודה ביום הצום עלולים לפטר אותו, יש מקום להקל בזה, ויכין את עצמו כיאות לצום בכל מה שאפשר לו (יקום מעט לפני עלות השחר, וישתה אז חלב או מיץ ממותק, ובמשך היום ינוח בין-לבין כמה שיוכל), וילך לעבודה בעודו בצום. ואם בהמשך היום יראה שלמרות כל ההשתדלות אינו יכול לסבול את התענית והוא אנוס לשתות – אין עליו עוון. וראוי שלא ישתה בכל פעם אלא פחות מרביעית. (וטעם ההיתר, משום שבאיסור דרבנן ובמקום צורך כזה, יש מקום לסמוך על הסוברים דמותר להכניס עצמו לאונס, ובפרט שאין הדבר ברור שיצטרך להפסיק הצום, וייתכן שבסופו של דבר יצליח לעמוד בתענית).

אבל כל זה רק במקום חשש איבוד העבודה וכאמור, אבל אבל אם אין חשש שתהיה בזה עילה לפיטורין, כגון שיכול לקבל חופש מן העבודה בתענית על חשבון החופשה השנתית שלו, או לעבוד רק חצי יום, ולא יהיה לו נזק בעבודה לטווח הארוך, חייב לעשות כן ולצום צום מלא.