אני בחור בוגר ישיבת הסדר ונמנה על הציבור הדתי לאומי ולא כ"כ יוצא לי להתחכך עם הציבור החרדי. בישיבה בה למדתי חונכתי לכבד כל רב שעמל בתורה ואפילו אם השקפותיו הפוכות לגמרי מהשקפתי והשקפת רבותי.
בשבת האחרונה נפגשנו עם קרובי משפחה ספרדים בוגרי הישיבות הליטאיות הטובות ביותר. הזדעזעתי לשמוע את הצורה שהם מתבטאים בצורה בוטה ומזלזלת כנגד כמעט כל גדולי התורה שאינם נמנים על המחנה שלהם. מחיתי בפניהם על דברי הבלע שהשמיעו והוספתי שאפילו אם הם חושבים כך שלא יעזו להוציא את זה מפיהם, כי הם משחקים באש פשוטו כמשמעו.
אולם לטענתם דבריהם מגובים ע"י ראשי הישיבות שבהם הם למדו או לומדים, והמבוגר מביניהם שהוא רב מוכר בישראל אף אמר שהוא בעצמו שאל את אחד מפוסקי הליטאים מהשורה הראשונה המוכר בכל בית בישראל (הוא גם נקב בשמו) ואותו פוסק אמר לו הלכה למעשה שעדיף שהציבור שלו יראה כדורגל מאשר ישמע שיעור תורה מאחד מגדולי הפוסקים הספרדים בדורות האחרונים.
דבריהם ממש זעזעו אותי מכיוון שתמיד האמנתי שכל המחלוקות הללו צומחות מלמטה מאותם תלמידים שלא שימשו כל צרכם ולא יורדות כהוראה מגבוה, וכעת אני מרגיש שאמונת חכמים שבי נפגמה. אני שואל כיצד מחלוקת בדברי תורה מתדרדרת למקומות שפלים כאלו, כיצד ישנם רבנים וראשי ישיבות המדריכים את תלמידיהם לזלזל ולבזות רבנים אחרים משום שהשקפתם שונה משלהם, האם יש ערך לתורה שהם לומדים או שהיא בבחינת "סם המוות"? השואל בדמע